20.6.19

I ♥ May


"טוב שנזכרת, מועדפי מאי באמצע יוני!"

אדם חכם אמר פעם שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא, והנה אני - מקיימת בקפידה את דבריו. לשם שינוי אני לא מרגישה אשמה על העיכוב בפרסום הפוסט הזה: בשבועות האחרונים אני ישנה די רע, ובשילוב עם דיכאון יום ההולדת הקבוע לא כל כך היה לי חשק לתפעל את הבלוג והרשתות החברתיות שלי כמו בדרך כלל. זה לא היה פשוט להוריד את הרגל מהגז - בדיוק נכנסתי לשוונג של חיזוק האינסטגרם של הבלוג ורציתי להפגין נוכחות וירטואלית מרשימה. עם זאת, אני חושבת שבתור מי שהבלוג אינו מקור הכנסה עבורה - יש לי את הזכות המלאה לנהוג בו כבכל תחביב אחר, גם אם זה אומר לקחת הפסקה קלה או לא לעמוד בתכנון המקורי שלי למועדי פרסומים. 

כך או כך, אני שמחה לשחרר את הפוסט הזה מכיוון שעל אף העייפות המנטלית והפיזית שתקפה אותי, המועדפים שמובאים בו אכן שירתו אותי נאמנה בחודש-חודשיים האחרונים, ואני תמיד נרגשת לשתף במוצרים שמשמחים אותי. למעשה, נוכח תקופת המבחנים המתקרבת והעומס שצפוי להגיע עימה, אני שוקלת להתחיל לשתף עמכן מיני-המלצות (או השמצות) בתצורה פחות פורמלית ותובענית, בעמוד הפייסבוק או האינסטגרם של הבלוג. מה דעתכן? אשמח שתכתבו לי בתגובות איפה יהיה לכן יותר נחמד לקרוא ו/או להתעדכן.

צילום: Adiva

המועדף הראשון והעיקרי שלי הוא טיפול הרמת הריסים* שעברתי לפני כשבעה שבועות. הכל התחיל כשמעגל הריסים האהוב שלי מבית טוויזרמן נשבר בפתאומיות - כאילו שהוא שמע שלאחרונה בדקתי על מעגל החצי של מאק ונעלב... לאחר ששיתפתי את הטרגדיה בסטורי שלי פנתה אליי בחורה מקסימה בשם עדי והכירה לי את העסק שלה - Adiva Lashes, הרמת ריסים מבית Yumi Lashes. על הקונספט של הרמת ריסים שמעתי לפני שנים מבחורה שהייתה איתי בצבא, והייתה מכורה לדבר. היא לא הפסיקה לדבר על כמה כיף זה שלא צריך עם מסקרה כל בוקר, אבל אני הפחדנית לא טרחתי בכלל לבדוק מה כלול בפרוצדורה הזו. Fast forward חמש שנים והנה אני, מתגברת על הפחד ומחליטה ללכת על זה...

למרות האובססיה הידועה שלי לשפתונים, מוצר האיפור שמבחינתי עושה את ההבדל הכי גדול הוא מסקרה. כמו כל בחורה יש לי אישיוז עם הפרצוף שלי, ואיכשהו אני מרגישה שכל הנשיות שלי תלויה בשאלה עד כמה הריסים שלי שחורים, ארוכים ומודגשים. למרבה הצער, עם התלות הזו במסקרה מגיעה גם עצלנות עזה ושנאה לכל מה שכרוך בהסרת איפור עמיד מהעיניים - כך שאני חיה את חיי קרועה בין רצון להיראות יפה לבין רצון להיזרק במיטה אחרי יום ארוך מבלי לקרצף את עיניי דקות ארוכות. כמובן שעם השנים (וכניסתו של מסיר האיפור החלומי של קליניק לחיי) התרגלתי לכל עניין הסרת האיפור, ועדיין - החודש וחצי האחרונים חשפו בפניי עולם ומלואו של "חירות ריסית", as dramatic as it may sound.
  
אז במה כרוך הטיפול, בעצם? ב-45 הדקות שבמהלכן שכבתי על מיטת הטיפולים עדי הרימה לי את הריסים אחד אחד; קיבעה אותם באמצעות חומר מיוחד שמקשה אותם ומעצב אותם כך שיתעגלו למעלה; הזינה וריככה אותם באמצעות מסכה להחזרת הגמישות והרכות; ולבסוף צבעה אותם למקסום התוצאה. אין לי מושג ממה פחדתי - הטיפול לא כרוך בשום כאב או אי נעימות, והחלק היחיד שיכול טיפה לעקצץ הוא שלב הצביעה (ולכך אני רגילה, שכן אני צובעת בקביעות את הריסים אצל הקוסמטיקאית וזה תמיד קצת צורב בעיניים הרגישות שלי). התוצאה הייתה מיידית ומהממת - הריסים נראו ארוכים מאי פעם, כהים ומודגשים אחד אחד. חשוב לציין שדווקא אצל מישהי כמוני, שניחנה בריסים טבעיים בהירים יחסית ולא מרשימים בכלל, העובדה שהריסים שלי או-נטורל נראו כל כך מובחנים הייתה מהממת (גם אם לא דרמטית כמו אצל לקוחותיה האחרות של עדי, שניחנו בריסים משגעים של איילה). ההנחיות לאחר הטיפול היו פשוטות - במשך 48 שעות היה עליי להימנע מלהרטיב את הריסים, לנסות להימנע מבכי ו/או שינה על הפרצוף, לא להתקלח במים חמים מדי (כי האדים יכולים לפגוע בתוצאה) וכמובן מומלץ שלא להתאפר ולהסיר איפור מאזור העיניים. 

צילום: Adiva

היופי בהרמת ריסים הוא שמדובר בהשקעה נקודתית (הן מבחינת מחיר והן מבחינת זמן) בשביל מספר שבועות של שקט. אחרי שהריסים עוברים הרמה מדובר בשינוי קבוע, כך שאין "נפילה" בחזרה אלא שהריסים המורמים פשוט נושרים לאט לאט בהתאם למחזור הצמיחה הטבעי - מה שלרוב קורה תוך 8 עד 12 שבועות. אני לא יכולה לתאר לכן עד כמה נהניתי מללכת בלי ולהיראות עם - הרמת הריסים חסכה לי את הצורך במסקרה והסתובבתי שמחה וטובת לב, מבלי לחשוש ממריחות באמצע היום או לדאוג פן אשפשף את עיניי (אחת מהפעולות האהובות עליי לאחר שישנתי שעתיים!). גם כשהסתובבתי בלי איפור הרגשתי שאני נראית יפה ונשית, אפילו שהעור לא היה חלק כל כך ושהייתי חיוורת בלי ברונזר - משהו בעובדה שהריסים שלי פשוט היו שם, שחורים ומעוגלים וחיננים, גרם לי להרגיש פשוט נהדר. אגב, מי שבכל זאת אוהבת מראה אקסטרה יכולה להניח מסקרה על הרמת הריסים (דבר שניסיתי בשביל אחת מהחתונות שהשתתפתי בהן החודש). לטעמי זה ממש לא נצרך, שכן המראה עם ההרמה מחמיא כשלעצמו - אבל אין ספק שעם המסקרה ההרמה מקבלת בוסט משוגע, א-לה ריסים מלאכותיים. 

אז למי זה מתאים, בעצם? לכל מי שלא אוהבת להתאפר ביום יום; למי שאוהבת להתאפר אבל לא אוהבת להתעסק עם הסרת מסקרה; לחיילות, לסטודנטיות, לאמהות או לכל מי שמעדיפה לישון עוד כמה דקות בבוקר מבלי להתפשר על המראה ובעצם כל מי שרוצה להוציא את המירב מהריסים הטבעיים שלה. בחו"ל, במכון הכושר, בים או אפילו בפיג'מה - הרמת ריסים גורמת לכל אחת להיראות 30% יותר יפה עם אפס מאמץ. 

המחיר לטיפול הינו 280 ש"ח, וניתן לתאם תור או לשאול שאלות נוספות במספר 054-6283255 (עדיף בוואטסאפ). אתן מוזמנות להתרשם מעבודות נוספות של עדי באינסטגרם - היא מקסימה, סבלנית מאוד ופרפקציוניסטית, כל מה שהייתן רוצות מבחורה שתטפל בריסים שלכן ;)


לאחרונה נפל לי האסימון שמעולם לא כתבתי כאן על המייקאפ Fit Me Matte+Poreless של מייבלין. מדובר במחדל, ללא ספק, שכן מדובר במייקאפ חביב ביותר שאפילו הספיק לעשות עלייה ארצה (ובמחיר נגיש במיוחד). האמת היא שרכשתי אותו לראשונה בחו"ל כבר לפני שנים, עוד כשהוא הגיע בבקבוק - הגוון שלקחתי אז היה 110, שלמרבה התדהמה היה בהיר מדי אפילו בשבילי. כשהזמנתי את את גוון 105 עשיתי זאת בכוונה להשתמש בו לערבובים עם 110, אבל בסוף החלטתי להיפטר מהמייקאפ הישן במקום לנסות לגרום לו לעבוד בכוח. האמת היא שאני חושבת שהפורמולות של השניים היו שונות מלכתחילה, כי המייקאפ שהגיע בבקבוק הזכוכית הרגיש הרבה יותר כבד מזה שבטיובה.


כך או כך, מצאתי את עצמי עם מייקאפ צהוב מאוד - מה שבהתחלה הדאיג אותי, אבל איכשהו הפך לאופציה נהדרת לקיץ ולגוון הערבובים הקבוע שלי בשאר עונות השנה. אני משתמשת בכמות קטנה יחסית ממנו בהשוואה למייקאפים אחרים (בכל זאת, יש לי תת גוון נייטרלי ואני לא רוצה להיראות כמו סימפסונית) אבל הוא עושה עבודה יפה כמייקאפ יומיומי קליל ומחמיא. אין לו כיסוי גבוה במיוחד או סגולה יוצאת דופן אחרת כמו עמידות ייחודית, מאטיות מטורפת או יכולת להכין הפוך עם לב מקצף, אבל הוא נראה נהדר וטבעי על העור, קל מאוד לשימוש גם בידיים לא מנוסות ומגיע במגוון רחב מאוד של גוונים. אה, וכבר הזכרתי שהוא עולה פחות מ-50 ש"ח? כיף!


אחסוך מכן את החפירה על הקונטור בגוון 01* של יאנה פרוביז, כי כבר כתבתי עליו סקירה שלמה ומפורטת - אז רק אציין שהוא ליווה אותי בנאמנות כל החודש (כפי שניתן לראות מהלוגו המוטבע שהולך ודוהה). פשוט מוצר נהדר ובגוון מחמיא כל כך לבהירות, מעולם לא הייתי צריכה לעבוד מעט כל כך כדי לטשטש הצללה לפני כן! שלא לדבר על זה שהוא גרם לי להתחיל להצליל את האף דרך קבע...


מוצר שאני מתכננת להמליץ עליו כבר המון זמן וכל פעם שוכחת הוא ה-Cloud Paint של גלוסייה, שחיש מהר הפך לסומק הקרמי האהוב עליי (ולמוצר שפשוט כיף להשתמש בו בימים שאני לא רוצה איפור נטו פונקציונלי, אלא מעוניינת גם ליהנות מהתהליך). לא צריך להכביר ביותר מדי מילים - הוא מגיע בטיובה חמודה וקטנטנה (אבל עדיין יספיק להמון המון זמן, כנראה); גוון Dusk הוא ניודי חמים ומחמיא, שנותן לפנים נגיעת צבע מחמיאה ואוניברסלית; קל לטשטש אותו עם האצבעות, מברשת או ספוגית; והוא קליל ובלתי מורגש על העור, גם אם אתן נוטות לשמנוניות כמוני. אחרי ההתנסות המוצלחת הזו עם הפורמולה של ה-Cloud Paints, אני זוממת גם על גוון Puff הוורדרד והמקסים. 


ואם כבר הזכרתי את גלוסייה, אני רוצה לציין שאני נהנית גם מה-Boy Brow, המסקרה לגבות המפורסמת של המותג. אין ספק שמדובר בפורמולה הכי טובה, עמידה ונוחה לשימוש שניסיתי (והאפליקטור הקטנטן רק מוסיף לנוחות השימוש) - אולם מכיוון שלקחתי את הגוון השקוף אני מוצאת שקשה לי לעוף עליה כמו רוב הרשת, בין השאר מכיוון שאני לא יכולה להשתמש בה בפני עצמה אלא רק כחיזוק לעפרון או צללית לגבות. אני יודעת שקיים במלאי גוון בלונדיני, אבל הוא נראה לי ממש לא מחמיא מהסווטצ'ים, וחששתי מהגוון החום... אם יש בקהל בלונדיניות שמשתמשות במוצר, אשמח לדעת מה אתן עושות בנדון!


קשה לי לשים את האצבע על הנקודה הספציפית שבה הליפ קונדישינר של מאק נכנס לחיי, אבל הוא ללא ספק הפך לחברת אמת בשגרת האיפור והטיפוח שלי. כמו שאני מכינה את העור עם קרם לחות והגנה ועיניים, גם השפתיים מקבלות שכבת הזנה עוד לפני שאני מתחילה לחשוב בכלל על להניח קונסילר. בעבר השתמשתי רק בפריימר לשפתיים של מאק (שהוא עדיין מוצר נפלא בעיניי, שעוזר להאריך עמידות של שפתונים ולהחליק את השפתיים) - אבל כשזה נוגע לתחושת לחות כיפית ועסיסית אין על הליפ קונדישינר הקלאסי בטיובה. הוא לא הבאלם הכי מזין שנתקלתי בו, אבל הוא מאוד כיפי לשימוש, נראה נהדר על השפתיים גם בפני עצמו (מעולה לחובבות המראה הטבעי והמבריק) אבל השימוש שאני הכי אוהבת לעשות בו הוא לריכוך שפתונים נוזליים.

סיפרתי לכן באחד מהפוסטים הקודמים שבשנה האחרונה השפתיים שלי די מתחרפנות ומתקשות להתמודד עם היובש של שפתונים נוזליים כבעבר. זה די ציער אותי, כי עד לא מזמן היו לי באוסף לפחות פי שניים שפתונים נוזליים מאשר רגילים (בעיה שתוקנה בדיקלאטר האחרון, אל חשש). יש לי המון גוונים נהדרים שמגיעים בפורמולות נוזליות עמידות מאוד, והמחשבה שלא אוכל ליהנות מהם מבלי להתעלל בשפתיים שלי ביאסה אותי מאוד עד שקלטתי שאני יכולה להשתמש בחמוד שבתמונה כדי להקל על רוע הגזירה. כל מה שאני צריכה לעשות הוא להניח מעל ממנו על השפתיים, ואז כשהן עדיין רטובות ומלוחחות - להניח את השפתון הנוזלי. לרוב אני לא מקפידה על מריחה מלאה אלא שמה קצת ואז מטשטשת עם האצבע. התוצאה הסופית קצת פחות אטומה ומאטית, אבל הרבה יותר נעימה לשימוש (ואגב, לא לא-עמידה כפי שהייתן עלולות לחשוב).


אחד השפתונים האהובים עליי למטרה זו הוא Las Olas* של עפרה, גוון שאני לובשת בחודשיים האחרונים בכל פעם שבא לי לדפוק הופעה. על עורי הבהיר הוא יחסית דומיננטי, ככה שהשילוב עם הליפ קונדישינר של מאק "מרכך" אותו (תרתי משמע) והופך אותו ללביש ויומיומי הרבה יותר. הוא גם מחזיק יופי על השפתיים חרף שכבת הבסיס השמנונית, ובאופן כללי מדובר בגוון טרקוטה נהדר שגורף הרבה מחמאות.


עד כאן מועדפיי מתחום הביוטי :-)

אם אתן מחפשות המלצת קריאה לשבוע הספר ופספסתן את הפוסט הקודם, לחצו כאן.

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים המסומנים בכוכבית התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

17.6.19

מוסף התרבות: זה הולך לכאוב


אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, אבל הז'אנר האהוב עליי חמקמק מאין כמוהו. זה נכון שהעולם מלא בספרים מותחים, מרגשים, מפחידים או מעניינים - אבל האתגר האמיתי, עבורי לפחות, הוא במציאת ספרים כיפיים.

מה זה ספרים כיפיים? לעיתים קרובות מדובר בספרים מצחיקים - דהיינו, ספרים שההומור שזור בכתיבתם בצורה כה חיננית כך שגם אם העלילה מסתבכת, התחושה אינה של עייפות או כבדות אלא הנאה מתמשכת (תחשבו על הדרמה הקומית האהובה עליכם, לצורך העניין). כמו כן, לעיתים קרובות ספרים כיפיים יעסקו גם בנושאים כיפיים ברמה האובייקטיבית, או כאלה שנתפסים כמבדרים בתרבות הפופולרית (למשל, ספרים שעלילתם מתרחשת בקולג', בעולם האופנה, הפרסום או התקשורת, בית חולים או משרד עורכי דין).

הספר "זה הולך לכאוב" של אדם קיי קולע בול, בעיניי, להגדרה של ספר כיפי - הוא מצחיק עד כדי כך שתרצו שוב ושוב להקריא קטעים ממנו בקול לסובבים, כדי שתוכלו לצחוק ביחד מההומור החד והסרקסטי של קיי; הוא מעניין, במיוחד אם אתן ג'אנקיות של רפואה (גם האוס/האנטומיה של גריי תופס לצורך העניין); ויותר מהכל, הוא אינטלגנטי להחריד. הרבה פעמים ספרים שמתיימרים להיות כיפיים חוצים את הקו לכיוון השטותי-אווילי, כזה שאולי מצליח להעלות חיוך מדי פעם אבל לא מספק את חוויית "הספר הכיפי" המושלמת. זה קצת כמו לאכול ג'אנק סוג ב' - עושה את העבודה מבחינת שחיתות, אבל יותר מדי שמנוני ולא מספיק טעים כדי להצדיק את זה. בתחום הזה קיי בהחלט לא מאכזב - הוא חריף ביותר, מה שלא מפתיע נוכח העובדה שסיים בהצלחה בית ספר לרפואה. אגב, העובדה שמדובר ביהודי גיי ממוצא פולני שמתמחה בגניקולוגיה ומיילדות מרגישה כמו בחירת ליהוק גאונית מהסוג שרק המציאות יכולה לזמן.

"זה הולך לכאוב", או בשמו המלא "יומניו הסודיים של רופא מתמחה", הוא אסופה של קטעים שקיי כתב במהלך השנים שבהן עבד כרופא בשירותי הבריאות הציבורי בבריטניה (ה-NHS הידוע לשמצה). הקטעים מחולקים בהתאם לתקופות השונות בקריירה שלו, החל מסטאז'ר פשוט ועד לסגל המקצועי הבכיר, ואם אתן מתקשות לקרוא הרבה ברצף, זה ספר שמאוד קל להרים ולהוריד בהתאם לכמות הזמן והסבלנות שיש לכן. הספר מתמקד בחוויות השונות (והמחרידות ברובן) שקיי עבר כרופא, המטופלים ההזויים (והנחמדים) שעברו תחת ידיו, הקולגות שלו וכמובן הריקושטים שחייו האישיים ספגו כתוצאה מהמשרה התובענית. כיף מאוד לקרוא על זה, אבל מדי פעם אי אפשר שלא להתפכח, לקלוט שמדובר באדם אמיתי שנאלץ להתמודד עם הרבה יותר מדי שיט בחסות הבירוקרטיה והטמטום האנושי ולהתעצבן על אוזלת היד של המנהל (דבר שלא זר גם לנו כישראליות). אודה שהרמתי גבה כשקראתי בגב הכריכה שקיי עזב את מקצוע הרפואה וכיום הוא קומיקאי, אבל עד סוף הספר כבר יכולתי להבין אותו לגמרי...
אני מסיים להחתים זוג על טופס הסכמה לניתוח קיסרי. "יש שאלות?" אני פונה אל הקהל.
"כן," אומר הילד שלהם, בן שש. "נראה לך שישו היה שחור?"
שלא תגידו שלא דואגים לכן להמלצות לשבוע הספר ;)

אגב, מדובר במתנה נהדרת לסטודנטים לרפואה/רופאים עם חוש הומור שלא יחוו משבר אקזיסטנציאלי בעקבות הקריאה.

+

"זה הולך לכאוב" - אדם קיי | תרגום: תומר בן אהרון | 247 עמודים

31.5.19

Yana Proviz Beauty | Dodge & Burn collection


הו, כמה שההשקה של סדרת Dodge & Burn* של יאנה פרוביז שימחה אותי. מה יכול להיות רע בשילוב בין מוצרי קונטור, אהבתי הנצחית, לגברת יאנה פרוביז - מאפרת בחסד, יוצרת תוכן מוכשרת ויזמית פרפקציוניסטית? כבר כשהטיזרים הראשונים שוחררו ידעתי שמדובר במוצרים שימלאו את ליבי הפולני והקר בהתרגשות רבה, הודות לשילוב מופלא בין עיצוב יוקרתי לגוונים מחמיאים ומקצועיים. עם זאת, לקחתי את הזמן והתנסיתי במוצרים באופן ממושך ומעמיק כדי לוודא שאני לא נותנת להערכה ולחיבה שאני רוכשת כלפי יאנה להשפיע על ההתרשמות שלי.

אזהרת ספוילר: אני עדיין חושבת שהם נהדרים. כמה מפתיע...

אז כפי שניתן להבין מהשם של המוצרים, מדובר בסדרת מוצרי הצללה והארה אבקתיים שנועדו לחקות את האפקט המתקבל בפוטושופ משימוש בכלי ה-Dodge וה-Burn לריטוש הפנים. השם הזה לא רק מקורי וחמוד במיוחד, אלא גם מספק קריצה ביקורתית לתופעת הריטוש המפורסמת בעולם האופנה והביוטי (ואולי יאנה פשוט רוצה לומר לנו שהמוצרים שלה יחסכו לכולנו פוטושופ...). ישנם ארבעה גוונים להארה וארבעה להצללה, וכדי להקל עלינו הם ממוספרים בהתאם לדרגת הכהות/בהירות - מה שמקל מאוד על מלאכת ההתאמה. אני, למשל, יכולה להסתדר הן עם גוון 01* והן עם גוון 02* בהצללה, תלוי באינטנסיביות של התוצאה שאני רוצה לקבל. 


אחד הדברים שהכי התלהבתי מהם בהתחלה הוא ההבטחה לגוון קונטור בהיר ממש, שבחורות חיוורות יוכלו להשתמש בו ביד חופשית. כשקיבלתי לידי את גוון 01* (העליון בתמונות) נבהלתי - יכול להיות שהוא אפילו בהיר מדי? אבל לא. מדובר בגוון מושלם להצללות לבהירות, כזה שמצד אחד מדגיש את תווי הפנים ומצד שני טבעי ובהיר מספיק כדי לא לבלוט במלאכותיותו. כל כך התרגלנו למראה הגס של קונטור מובחן (גם אם מטושטש היטב), שיש משהו ממש מענג בגוון הזה ובתוצאה הנהדרת שהוא יוצר על עור בהיר. אני מניחה אותו עם מברשת 01* הרב שימושית של יאנה ונהנית מקונטור יום יומי מושלם ומחמיא. אגב, מדובר בגוון פנטסטי להצללה באף!

אם אתן לא בהירות בטירוף, או סתם אוהבות את הקונטור שלכן עוצמתי יותר - 02* הוא הגוון שלכן. אני בד"כ משתמשת בו לאיפור ערב, או בימים שאני רוצה לתת לאיפור שלי נגיעה מודגשת יותר (או סתם אם הגזמתי עם הפיצה יום לפני כן...). אני מניחה אותו עם מברשת רכה ואוורירית, שכן הוא מאוד מאוד פיגמנטי ופחות סלחני מאחיו הבהיר. אגב, מדובר בגוון מולטיטאסקינג מושלם שיראה נהדר גם על העיניים.

מבחינת תת-הגוון של הפודרות להצללה, יאנה קלעה בול והצליחה למצוא גוונים שאינם אפורים מדי או חמים מדי - כלומר לא יראו בוציים על עור צהבהב אבל גם לא יראו כתומים על עור בהיר וורדרד. לשם השוואה, ה-Sculpting Powder של קווין אוקוין (הסווטץ' האמצעי) צהבהב יותר, בבהשוואה לגווני 01* (מימין) ו-02* (משמאל) הטאופים, שנבדלים זה מזה בעיקר ברמת העומק והכהות. אני תוהה אם בשלב כלשהו יאנה תוציא גוון ביניים (1.5?) כי הוא ללא ספק יהיה הפייבוריט שלי.


מבחינת פורמולה, אני חושבת שניתן לראות בבירור בתמונה שהמוצרים נמרחים כמו חמאה - הם פיגמנטיים וחלקים מאוד למגע, עם תחושה משיית ממש. הם מיטשטשים בקלות מבלי ללכת "לאיבוד", ועובדים טוב מעל או מתחת לפודרה (כלומר, לא נעשים בוציים אם מונחים ישירות על מרקם קרמי של מייקאפ). שימו לב שהמוצר אבקתי יחסית, כך שכדאי לנער את המברשת לפני ההנחה.


אני חייבת לומר בכנות שעיקר ההתרגשות שלי הופנתה כלפי מוצרי ההצללות בליין, כך שבאמת ובתמים הופתעתי מכמה שנהניתי מההיילייטר בגוון 01*. יש לו גוון שנהב פנינתי משגע והפורמולה שלו ייחודית ממש - שקפקפה ומבריקה, הודות לריכוז גבוה של אבקת פנינים. יאנה לא רצתה שהוא יהיה פיגמנטי ואטום אלא שיצור מראה "דמוי זכוכית" על העור, ואני חייבת לומר שזה עובד - מדובר באחד ההיילייטרים היותר מוצלחים באוסף שלי.

לצערי היופי האמיתי שלו לא בא לידי ביטוי בסווטץ' (שכן אני מניחה ממנו שכבה הרבה יותר דקה בד"כ). מדובר במוצר שנהדר הן ליום יום והן לאירועים, ואפשר להניח אותו גם בזוויות הפנימיות של העין, על עצמות הבריח ותאמינו או לא - אני אפילו שמה ממנו קצת על האף ;) אני יודעת, משבר זהות רציני...



אז ביססנו את זה שמדובר במוצרים איכותיים ומוצלחים - עכשיו אפשר בבקשה להתעלף על העיצוב?

קודם כל, אני מתה על הלוגו הנהדר של ליין האיפור של יאנה. העובדה שהוא מוטבע בתוך המוצרים רק מוסיפה ליוקרתיות שלהם (וגורמת לי לחכות ליום שבו היא תוציא שפתונים "רגילים" עם הטבעה כזו, א-לה טום פורד). לא צריך לפחד שהלוגו יעלם ברגע שתעשו שימוש במוצרים - גם היום, אחרי חודש של שימוש יום יומי, הוא עדיין נוכח וקיים (לפחות אצלי).

גם מבחינה חיצונית מדובר במוצרים היסטריים - האריזות מרובעות ומעוצבות בשחור-זהב משגע, והמשקל המורגש שלהן ביד תורם לתחושה היוקרתית. אגב, המשקל לא פוגע בקומפקטיות הנהדרת שלהן, שכן הן קטנות יחסית והמראה המצורפת הופכת אותן למוצר נהדר לנשיאה בתיק. החסרון היחיד שמצאתי בעיצוב הוא הקושי להבחין בין המוצרים השונים - האריזות של מוצרי ההצללה וההארה זהות לחלוטין, וכשממהרים בבוקר זה יכול להיות די מבלבל להבין מה זה מה מבלי להתחיל לבדוק את התווית האחורית/לפתוח הכל. מה שמוזר הוא שאריזות הקרטון החיצוניות כן נבדלות זו מזו - קונטור בשחור, היילייט בלבן - כך שאני תוהה למה הקו העיצובי הזה לא המשיך גם במוצרים עצמם.


Let's Talk Business: כל אחד מהמוצרים הללו מתומחר ב-125 ש"ח, ומכיל 10 גרם (שיספיקו לרובנו לכמה שנים). לשם השוואה - הברונזרים של מאק מכילים 10 גרם ועולים 153 ש"ח, ומגיעים באריזות פשוטות בהרבה. אני חושבת שזה ממש מרשים שיאנה הצליחה לייצר לבד מוצרים באיכות ובגימור כזה ועדיין לשמור על תמחור הוגן מאוד - במיוחד כשמדובר במוצרים שלא נופל בעיצובם ממותגי יוקרה בינ"ל.

אגב, גם אם אתן פחות בעניין של קונטור יום יומי תוכלו ליהנות מהמוצרים - יאנה ממליצה על גוון 03 גם כברונזר לחימום הפנים, ואחרי ההתנסות המוצלחת עם הסדרה אני בהחלט מתכוונת לרכוש אותו לקראת הקיץ המתקרב.

>> לרכישת הקונטור לרכישה מגילטי או מהאתר של יאנה פרוביז

>> לרכישת ההיילייטר לרכישה מגילטי או מהאתר של יאנה פרוביז

אשמח לשמוע מה חשבתן על ליין המוצרים החדש - האם יצא לכן להתנסות בהם? מה חשבתן על העיצוב והגוונים?

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

15.5.19

Mac Powder Kiss Lipsticks


מה? שפתוני Powder Kiss* של מאק, מרקם חדש שנכנס לליין הקבוע של המותג ומתאפיין בגימור קטיפתי ורך. במאק מתארים את הסדרה כ"שפתוני מאט עשירים בלחות וקלי משקל, שמחקים את המראה הטרנדי של "שפתיים מטושטשות" כפי שמקובל לראות בתצוגות אופנה. הפורמולה החדשנית מכילה פיגמנטים אבקתיים מצופי לחות המרככים את השפתיים לתחושת נוחות מושלמת. התוצאה - גימור חסר ברק עם תחושה רכה כמו באלם לשפתיים".

למה? כי השפתונים הללו יכולים לגרום אפילו לבייסיק ביץ' כמוני לדמיין לרגע שהיא דוגמנית מסלול במילאנו. מראה המאט הרך כבר אינו נחלתן הבלעדית של מאפרות מיומנות או צרפתיות שנולדו עם שיק בוורידים - גם את ואני יכולות! מה שאהוב עליי במיוחד בשפתונים הללו הוא המראה הרך שהם מעניקים, כך שאפשר להשתולל עם גוונים עזים שביום רגיל היו עלולים להיראות מעט מאיימים, במיוחד כשהם מגיעים במרקם מאט חסר פשרות. השפתונים מרגישים קטיפתיים על השפתיים, נוחים למריחה וללבישה וכל זאת מבלי להתפשר על המראה הסופי - מתוחכם yet נטול מאמץ. הם נמרחים היטב וניתנים לבנייה, כך ששכבה אחת תעניק נגיעת צבע ושכבה נוספת תעמיק את הפיגמנט. למראה אקסטרה טרנדי ולא תחום ניתן לטשטש אותם עם האצבע (ואז להעביר את האצבע על הלחיים, ליצירת סומק תואם - עובד נהדר!). 

ברשותי שני גוונים מוצלחים - Devoted to Chilli* (אדום בריק חמים) ו-Mull It Over* (קורל עמום). על אף שהגוון האדום של Devoted to Chilli יכול להרתיע במבט ראשון, הוא סופר לביש ויכול להתאים הן ליום והן לערב בהתאם לאיפור שאתן מצוותות איתו. המרקם הרך הופך אותו ל"אדום לייט" מחמיא מאוד, שיתחבב גם על מי שחוששת משפתונים אדומים. את תקן "האובססיה שלי לקיץ הקרוב" קיבל דווקא Mull It Over, שהתגלה כגוון הכתמתם המושלם לחימום המראה. גם מי שפחות נמשכת לגוונים כאלה בדרך כלל (אני!) תאהב אותו לדעתי, כי יש בו עמימות נהדרת שמונעת ממנו ליפול להיראות זועק או צהוב מדי. הוא מחמיא לעור בהיר ושזוף כאחד, ואם תשתמשו בו גם כסומק תראו שהוא משתלב נהדר עם ברונזר ונמשים. למעשה, החסרון היחיד שמצאתי לשפתונים הללו הוא העמידות - שאינה מרשימה במיוחד ביחס לשפתוני מאט - אבל זה בהחלט מחיר שאני מוכנה לשלם בשביל הנוחות והמראה שמתקבל באמצעותם.


כמה? 93 ש"ח ל-3 גרם.

איפה? חנויות מאק ובאתר מאק אונליין.

ובקיצור:
+ מרקם חדשני ואופנתי שיוצר מראה מאט רך, מחמיא מאוד וקל ללבישה.
+ נוחים מאוד על השפתיים, לא מייבשים או דביקים.
+ מגיעים במגוון נאה של צבעים, טבעיים ועזים כאחד - כך שכל אחת תוכל למצוא לעצמה פייבוריטים. בנוסף, הפורמולה הענוגה מאפשרת להתנסות עם גוונים בולטים מבלי לחשוש ממראה ליצני או מוגזם.
+ העיצוב החיצוני של שפתוני Powder Kiss דומה מאוד לעיצוב הרגיל למעט מאפיין אחד מגניב - ה-bullet השחור הקלאסי מגיע בגימור מאט פוטוגני להחריד. זו דרך נחמדה להבחין בין השפתונים הללו לשאר השפתונים של מאק שככל הנראה יש לכולנו באוסף...
~ העמידות של השפתונים לא גבוהה והם ידהו/יעלמו בצורה אחידה ונקייה לאחר אכילה ו/או שתייה.


אשמח לשמוע אם יצא לכן לנסות את השפתונים בסדרה, ואם כן - מה חשבתן? אילו גוונים הכי מצאו חן בעיניכן? ספרו לי בתגובות! אני כבר זוממת על גוון נוסף בשם Sultry Move... 

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: השפתונים התקבלו לסקירה.

12.5.19

I ♥ April


אפריל היה חודש נחמד ביותר שכלל גיחה קצרה אך מהנה לפראג ודרזדן (אם עקבתן אחרי באינסטגרם זכיתן להצצה באוסף הגרביים החנוניות ששבו איתי לארץ), שבועיים שלמים של חופשה מהלימודים והפסקה טראגית מפיצה שהזכירה לי מחדש שמדובר באהבת האמת האחת והיחידה שלי. 
כמו כן, אפריל היה החודש שבו קיקו מילאנו - מותג האיפור האיטלקי, חביב הישראליות באירופה - הגיע לארץ. אחרי כמה שנים טובות שבהן שמענו שוב ושוב שמועות על בואו המיוחל של המותג, סוף סוף זכינו לחזות בהגעתו לארץ המובטחת. במהלך ההשקה ביקרתי בסניף הדגל של קיקו בישראל שממוקם בקניון איילון, והרשו לי לומר לכן שהחנות לא נפלה מזו שביקרתי בה בדרזדן. העיצוב הלבן, הנקי והחדשני והצבעוניות המרגשת של המוצרים יוצרים חגיגה נפלאה לעיניים, וסוף סוף לא צריך לקנות כרטיס טיסה כדי ליהנות מהמותג הנהדר הזה. 


אומנם צלליות הסטיק (המוצרים האהובים עליי מהמותג) עדיין לא הגיעו לארץ, אבל בחנות כבר נמצא שפע רב של מוצרים וגוונים, ולישראל אמורות להגיע גם הקולקציות המתחלפות שהמותג כה ידוע בהן (מה שנקרא, "מאק להמונים"). כצפוי המחירים לא זולים כמו באירופה, אבל הם עדיין נוחים מאוד בהשוואה לשאר מותגי הקוסמטיקה בארץ (למעט מותגי הלואו קוסט). 

אגב, גם אם אתן גרות הרחק מהחנות אין מה לחשוש - לקיקו חנות אינטרנטית ישראלית שתאפשר לכן לרכוש ממיטב מוצרי המותג מבלי להתרחק מהכיסא יותר מדי... כיף גדול!


עוד דבר ששימח אותי החודש הוא מסכת הפילינג החדשה של SR, שקרויה בשם המבטיח "Caffeine"*. אומר לכן בכנות שאחד הדברים המבאסים בלהיות בלוגרית הוא התנסות במוצרי טיפוח. אין מה לעשות, שימוש רב במוצרי טיפוח שונים ומשונים גובה מחיר מעור הפנים שלך, במיוחד אם לא נולדת עם עור חלק ומושלם. עם הזמן התחלתי לסנן משמעותית את מוצרי הטיפוח שאני מסכימה לקבל לסקירה - וגם אז אני לפעמים מתחרטת על כך (לא כל מוצר טיפוח מתגלה כפלא בבקבוק, כמו הקפסולות הכסופות של אליזבת ארדן). עם זאת, החלטתי לומר "כן" למסכת הפילינג הזו (בכנות, נטו בגלל שיש לה "קפאין" בשם) ואני שמחה על כך! 


המסכה עשויה מגרגירי קפה, מועשרת בויטמינים ונוגדי חמצון ונועדה לניקוי וחידוש מרקם העור. אני לוקחת כמות קטנה, מעסה על עור שהרטבתי מעט לפני ומניחה לעשר דקות. קל מאוד לשטוף אותה עם מים בלבד, והעור מרגישה נקי, רך וחלק יותר מבלי להיות מגורה. אני מאוד אוהבת את העובדה שהיא לא אגרסיבית כמו פילינגים אחרים, אבל כן עושה עבודה טובה יותר בחידוש וניקוי העור (לשם השוואה, אני משתמשת בפילינג האורז של דרמלוג'יקה בכל בוקר, והמסכה של SR אינטנסיבית יותר ומתאימה לשימוש פעם-פעמיים בשבוע). גם ריח הקפה הוא אחלה בונוס בעיניי, אבל מי שמעדיפה מוצרי טיפוח נטולי ריח עשויה פחות להתחבר למוצר.

420 ש"ח ל-200 מ"ל | לרכישה אצל קוסמטיקאיות בלבד


אי אפשר לשכוח מאורע נוסף שקרה באפריל - יום הבחירות, שהביא עמו לא מעט מבצעים שווים עבור הצרכניות הישראליות. אני בחרתי להיכנע בפני ההצעה המפתה ל-40% הנחה בבובי בראון, וכך התחדשתי ב-Crushed Liquid Lip, הכלאה בין מוצר לחות לשפתיים לשפתון נוזלי. כבר סיפרתי לכן על אהבתי לשפתונים הקלאסיים מסדרת ה-Crushed Color, ולכן הסתקרנתי מאוד לנסות את המוצר החדש בליין. כבר זמן מה שאני כמעט ולא משתמשת בשפתונים נוזליין עקב היובש האימתני שתקף את שפתיי, ולשמחתי המוצר הזה עושה עבודה נהדרת בלהעניק לשפתיים תחושה רכה ונעימה (הודות לתערובת ייחודית של שמנים מזינים) לצד פיגמנט עשיר שיוצר כיסוי קרמי ומחמיא. הגוון שרכשתי נקרא Juicy Date, חום-ורדרד מחמיא שיתאים לקשת רחבה של גווני עור ומושלם לשימוש יום יומי. העמידות לא מטורפת אבל הוא כן מחזיק עליי כמה שעות נטולות אכילה. מומלץ! [סווטץ' בהמשך]

110 ש"ח ל-6 מ"ל | לרכישה 


אני מושפעת באיחור מה מטרנד השפתיים המלאות שגודש את עולם האינסטגרם והיוטיוב (למרות שברוב המקרים מדובר בשימוש יתר בחומצה היאלרונית...) ולאחרונה התחלתי לתחום את השפתיים על בסיס כמעט יום יומי. אומנם השפתיים שלי רחוקות מלהיות דקות, אבל הן כלל לא תחומות באופן טבעי והוספת תיחום בעפרון מגדילה אותן משמעותית. שני העפרונות החביבים עליי לאחרונה שייכים לליין ה-Style Matic* של פלורמר, בגוונים 11 ו-12. 11 הוא ניוד בהיר, טיפה יותר בהיר מגוון השפתיים הטבעי שלי - ו-12 כהה בטון אחד ועמוק יותר, כך שהם משרתים אותי נאמנה בהתאם לגוון השפתון הנבחר לאותו יום. [סווטצ'ים בהמשך]

40 ש"ח (כרגע במבצע - 32 ש"ח) | לרכישה מגילטי


ניצלתי את חופשת הפסח כדי לעבור על אוסף האיפור שלי ולנפות מתוכו מוצרים ישנים/שלא בשימוש, וכך נזכרתי במוצר הגבות שאוטוטו חוגג שנתיים להשקתו - ה-Brow Factor* של איל מקיאג'. מהרגע שמצאתי אותו מחדש אני לא מניחה אותו, ונהנית מגבות מלאות, מעוצבות ומתוקתקות במינימום עבודה. הגוון שלו מושלם בעיניי - חאקי בהיר, לא חם בכלל אבל לא ירקרק מדי; והעמידות מושלמת (יצאתי לקמפינג עם המשפחה במוצאי יום העצמאות והוא החזיק עליי למעלה מ-24 שעות). כל מה שצריך הוא מברשת זוויתית קטנה, להניח אותו במקומות הדרושים ולסרק להטמעה מושלמת בגבות. יופי של מוצר!

119 ש"ח ל-6 מ"ל | להשיג בסניפי איל מקיאג'

L-R: Bobby Brown - Juicy Date | Flormar - 12&11 | IL Makiage - Latte


אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל כבר תקופה ארוכה שזנחתי את הפודרות הדחוסות לטובת אחיותיהן בתפזורת. אני מרגישה שקל לי יותר להימנע מקייק פייס כשאני משתמשת בפודרה בתפזורת הגרוסה דק דק, אבל זה לא תמיד פשוט למצוא את האחת. אחרי שניסיתי כמה מחביבות הקהל (הפודרה של לורה מרסייה והשקופה של פלורמר שמתיימרת להוות לה דיופ) אני שמחה להכריז שהאהובה עליי נכון לעכשיו היא הפודרה האלמונית יחסית של RCMA, בעלת השם המדויק "No Color powder". בניגוד לפודרות "שקופות" אחרות שמשאירות מעטה לבן על העור, הפודרה הזו שקופה לחלוטין ולא מדגישה יובש או קמטוטים מתחת לעיניים. לפודרה התוודעתי בזכותה של עדי, והחסרון היחיד שיש לה (כי היא באמת מעולה וזולה מאוד ביחס לכמות ולאיכות שמקבלים) הוא המיכל דמוי המלחייה שבו היא מגיעה, שמאוד לא נוח לשימוש. הפתרון האידיאלי הוא העברתה לצנצנת ריקה של פודרה בתפזורת, אבל בהיותי עצלנית אני מסתפקת בפתרון ביניים של בזיקתה לתוך מכסה הפודרה של פלורמר... 

12 דולר ל-85 גרם | לרכישה 


Many moons ago קיבלתי לסקירה את הבושם Uncover Musk* של קרליין. קשה לי לדמיין מצב שבו הייתי רוכשת או אפילו מתעניינת בבושם הזה אלמלא הייתי בלוגרית, ואיכשהו ההזדמנות שנפלה בחלקי להתנסות בו חשפה אותי למה שהתגלה כהולי גרייל מוחלט. אני לא חושבת עליו כבושם קלאסי מכיוון שהוא לא מאוד עמיד, אבל אני כן משתמשת בו באופן קבוע (והרבה יותר ממה שאני משתמשת בבשמים באופן כללי). יש לו ריח סבוני מושלם, כך שהוא תמיד גורם לי להרגיש shower fresh ונקייה, גם אם אנחנו באמצע אוגוסט ואני מזיעה את חיי החוצה. אני אוהבת גם לשלב אותו עם בשמים אחרים כדי לשוות להם תחושה קלילה יותר, והוא באמת ראוי לתואר "המרענן הרשמי" של כל שנה שהיא. ניצלתי את מבצעי פסח בסופר פארם כדי לרכוש לעצמי אחד חדש לגיבוי, ואני ממליצה לכן בחום לנסות אותו אם עדיין לא יצא לכן. 

110 ש"ח ל-50 מ"ל | לרכישה

אשמח לשמוע כיצד עבר עליכן החודש ומהם המוצרים שגיליתן ו/או נהניתן מהם לאחרונה :-)

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים המסומנים בכוכבית התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

12.4.19

Spring Break


אני חושבת שאפשר לומר די בביטחון שעל כולנו עברה תקופה קצת סוערת לאחרונה, כך שחופשת פסח מגיע בדיוק בזמן כדי להתאושש, לאגור כוחות ולבלות זמן עם האנשים האהובים עלינו (על אף שמי שמגיעה מבית פולני יודעת שזמן משפחתי לא תמיד שווה ערך למנוחה ושלוות נפש...). למרות שפסח רחוק מלהיות החג האהוב עליי (הדת שלי היא פחמימות!), השנה הוא לגמרי מגיע בזמן. אחרי הטירוף של הלימודים והראיונות להתמחות, סוף סוף יש לי שבועיים חופשיים שבמהלכם אפשר לטוס לחו"ל, לבלות עם המשפחה והחברים, לסגור קצת פערים בלימודים ובעבודה והכי חשוב - לנוח וליהנות מקצת Me Time.

קריאה מאז ומעולם הייתה אחד מהתחביבים האהובים עליי - אני קוראת בערך מגיל ארבע, ועד גיל 12 כבר שאלתי מהספרייה העירונית כחמישה ספרים בשבוע. גמעתי ספרים כמו מים: הייתי קוראת לפני השינה, בהפסקות בבית הספר, בזמן האוכל - אבא שלי אוהב לספר כיצד תפס אותי פעם מבריחה ספר לאמבטיה, ומדפדפת בו בין השמפו למרכך... 

בשנים האחרונות התחביב קצת נזנח, בעיקר מאז שהתחלתי את התואר. לימודי משפטים מצריכים קריאת כמויות עצומות של טקסטים משמימים, כך שרוב הזמן לקרוא זה הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות כשאני חוזרת הביתה. בדיוק בגלל זה אני אוהבת את החגים, שמאפשרים לי אחת לכמה זמן להתנתק קצת מפסקי הדין ומהמאמרים באנגלית, להתכרבל במיטה ולקרוא ספר טוב (או שניים, או שלושה, או חמישה...). 

בסופ"ש האחרון סיימתי לקרוא את "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" של גייל פארנט (בתרגומה המצוין של שלי גרוס), ונזכרתי כמה כיף פשוט ליהנות מספר מענג. כמה שצחקתי ממנו! למרות שהספר נכתב בשנות ה-70, כל כך הרבה ממנו רלוונטי ונכון גם היום (במיוחד אם אתן מגיעות מבית פולני...). מדובר בעיניי במתנה נהדרת לחג, לעצמכן או לאישה שאתן אוהבות ורוצות לגרום לה לחייך. דוגמה מהפרק הראשון:
עובדה: הרבה בחורות לא יהודיות רוצות להתחתן עם בחור יהודי. האימהות שלהן מעודדות אותן לזה כי בחורים יהודים לא שותים ולא מסתובבים מחוץ לבית והם בעלים טובים. נשים יהודיות רוצות להתחתן עם גברים יהודים מאותן סיבות ממש, וגם בגלל שבעלים יהודיים מרשים לנשים שלהם להחזיק עוזרת.
אני יודעת שכשמישהי כמוני ממליצה על מתנות לחג בד"כ מדובר בבושם או מארז טיפוח, אבל באמת שהמתנה הכי טובה שהייתי רוצה לקבל לפסח הקרוב היא ערימת ספרים טובה וכוך שקט להתכרבל בו בזמן שאני מתענגת עליהם (טוב נו, גם בושם יהיה נחמד...).

ובכל זאת, כדי לא לחטוא למהות הבלוג אציין שאחת מהדרכים האהובות עליי לשדרוג חוויית הקריאה (וחלקכן יודעות שהיא גם השיטה האהובה עליי ללמידה למבחנים) הינה הדלקת נר ריחני. יש משהו מאוד מפנק ומרגיע בנר איכותי שדולק ברקע בזמן שאת שוקעת בספר מצוין, וכל עוד מזג האוויר נעים ולא חם מדי אני מנצלת את אוסף הנרות שלי עד תום... בתחום הזה ההמלצה שלי לא תפתיע אתכן כנראה, כי מעולם לא הסתרתי את אהבתי לנרות המצוינים של ספרינג. היחס בין המחיר לאיכות ומשך הבעירה שלהם הוגן מאוד בעיניי, ותמיד לקראת חגים הם מוציאים מהדורות מיוחדות ומרגשות אסתטית שגם יכולות להוות מתנה נפלאה לחג (אם אתן מתארחות, או סתם מחפשות תירוץ להתחדש בעצמכן...).

השנה ספרינג השיקו את הנר המקסים* שבתמונה, שלא רק שמגיע במיכל זהוב משגע אלא גם מצויד בפעמון זכוכית קלאסי שעוזר לשמור על ריחו המשכר לאורך זמן. על הניחוח המדהים White Flowers באמת שאין צורך להכביר במילים (מענג באופן אוניברסלי), אבל כיף שבד בבד מדובר גם בפריט דקורטיבי לכל דבר ועניין. שימו לב שבהזנת הקוד YANA20 (באדיבותה של יאנה פרוביז!) ניתן לקבל 20% הנחה על כל האתר של ספרינג.


ואם כבר במתנות לפסח עסקינן, לא חשבתן שאשכח אתכן - נכון? אני שמחה להעניק לאחת מכן במתנה את פלטת All Glowed Up של עפרה, שמכילה את מיטב ההיילייטרים של המותג: Beverly Hills בגודל מלא (10 גרם), Rodeo Drive, Blissful ו-Star Island בגודל מוקטן (4 גרם).

כל מה שעליכן לעשות הוא להגיב כאן על הפוסט (מוזמנות לספר לי על התוכניות שלכן לפסח, מה המתנה המושלמת לחג לדעתכן או כל דבר אחר) ולציין את כתובת המייל שלכן. ב-25 באפריל אצור קשר במייל עם הזוכה :)

חג שמח, תודה שקראתן!


*גילוי נאות: הנר של ספרינג התקבל לסקירה.

7.4.19

Dior Lip Glow: A Girl's Best Friend


יש מוצרים אייקוניים שכל חובבת ביוטי מכירה: פיקס + של מאק, פלטת הנייקד של אורבן דיקיי, עפרון גבות של אנסטסיה וכו' וכו'. עם השנים למדתי לסנן מוצרים "אייקוניים" שאולי נראים ממש טוב בפיד באינסטגרם, אבל קצת פחות מתאימים או נחוצים בשגרת האיפור והטיפוח שלי (ע"ע פודרות של שאנל, צלליות של נטשה דנונה והיילייטרים של בקה). זה לא שאני סגפנית איפור (אלוהים יודע כמה משכורות השארתי במאק לאורך השנים), אבל כשזה מגיע למותגי יוקרה אני נוטה לגישה קפדנית יחסית וכמעט אף פעם לא מתפתה לאריזות הנוצצות או להייפ, קל וחומר כשאיכות המוצר עצמו לא באמת תטלטל את עולמי.

ההקדמה הצדקנית הזו נועדה להסביר, למעשה, מדוע רק כעשור לאחר שנדבקתי בג'וק הביוטי צירפתי לאוסף שלי את ה-Lip Glow של דיור. לכאורה מדובר בתוספת אייקונית קלאסית לאוסף - הוא לא מצריך כישורים איפוריים מיוחדים; הוא אמור להתאים לכולן, ללא הבדלי דת, גזע ומין; והוא לחלוטין לא תלוי בטעם האישי של המתאפרת, בשונה משפתונים נוזליים או צלליות. ועדיין, איכשהו, לא הצלחתי למצוא להצדיק הוצאת יותר מ-30 דולר על ליפ באלם פנסי שמנסי. "אז מה אם הוא מלחח", חשבתי לעצמי - "יש הרבה באלמים מלחחים שעושים עבודה הרבה יותר טובה לשפתיים יבשות בחצי מחיר! אז מה אם הוא נותן קצת צבע, יש שפתונים פיגמנטיים בהרבה שלוקחים אותו בסיבוב, בחצי מחיר..."

ופתאום, בלי אזהרה, השפתיים שלי, שתמיד כל כך התגאיתי ביכולתן לשאת את השפתונים הנוזליים היבשים ביותר מבלי למצמץ, נשברו. ליטרלי. בשנה האחרונה אני מסתובבת ביניכן נבוכה ונכלמת, עם שפתיים בקועות וכואבות, ועצם המחשבה על לבישת שפתון (שבימים כתיקונם הייתה ממלאת אותי באושר) גורמת לי לרעוד. ואז ראיתי את האור!

נכון, הליפ גלואו של דיור לא מספק איכויות ליחוח כמו באלמים "הארד קור", סטייל ה-Reve de Miel של נוקס או קרם 8 השעות של אליזבת ארדן. ונכון, הגוון הוורדרד העדין שהוא מעניק לא מתקרב אפילו לעוצמת הפיגמנט של השפתונים של מאק או שיסיידו - אבל כאן גדולתו. מדובר במוצר שבמשיחה אחת נותן לך נוחות לשפתיים ונוחות לנשמה, שכן הוא מאפשר לך להקל על הכאב והיובש מבלי לוותר על היכולת להרגיש יפה. הצבע שלו, עדין ככל שיהיה, מחמיא בטירוף, והמרקם הלחותי רק מוסיף למראה העסיסי, הבריא והטבעי. 

האם זה מוצר חובה, שכל אחת צריכה לחסוך עבורו את מיטב מעותיה? לא. האם זה מוצר כיפי, שתענוג להחזיק בתיק ולשלוף באמצע היום, כשאת צריכה a little pick me up? בהחלט כן.

36 דולר ל-3.5 גרם | לרכישה מ-StrawberryNet


*גילוי נאות: קישורי אפילייט.

2.4.19

מוסף התרבות: גברים משוגעים


טיימינג זה בדרך כלל לא הקטע שלי. את משחקי הכס (אחת מהאובססיות הסדרות האהובות עליי בשנים האחרונות) ראיתי באיחור של ארבע שנים, רק בפתח עונתה החמישית - ואפילו את "חברים" לא ראיתי במלואה עד לשנה שעברה (איכשהו תמיד נתקעתי בעונה השביעית). אבל היי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא - לא?

"מד מן" (Mad Men) או "הגברים של שדרות מדיסון", כפי שכונתה בפי חלק, עלתה לשידור בשנת 2007. באותה שנה הייתי בת 12, כך שזה רק הגיוני שלא צפיתי בסדרה שעוסקת בעולם הפרסום של שנות ה-60, ומכילה 83% אלכוהול, נשים וסיגריות (בסדר זה). למרבה המזל, נטפליקס נכנס לחיי בשנה האחרונה - והביא עמו גישה קלה ונוחה לסדרות וסרטים שתמיד רציתי להשלים אבל לא הזדמן לי. 


אני זוכרת את היום שבו החלטתי להתחיל לראות מד מן - כבחורה שחיה את חייה מקומדיה רומנטית אחת לאחרת, זה לא תמיד פשוט להקדיש את זמני לתכנים "כבדים" יותר, שאשכרה דורשים ריכוז והשקעה נפשית. אם אהיה כנה לגמרי, זו גם הסיבה שהייתי צריכה כמה פרקים כדי להיסחף בשגעת - כבר מההתחלה חיבבתי מאוד את התלבושות, האווירה והרעיון שמאחורי הסדרה, אבל פשוט לא הצלחתי להתמסר לקונספט. כיאה לסדרה שמתרחשת בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היא רוויה בדינמיקה ביזארית בין המינים (וכן, אני מודעת לכך שזה נראה לי ביזארי רק בגלל ששפר מזלי להיוולד בשנות ה-90 הקסומות) ואנשים ששותים את עצמם לשוכרה באמצע יום עבודה. הצביטות בישבן, העישון במקומות סגורים וכמויות הג'ל בשיער הקשו עליי להתחבר לעלילה ולדמויות באופן מידי. אבל (וזה אבל גדול!) אין שמחה ממני על כך שלא ויתרתי, כי מד מן התגלתה כהפתעת השנה מבחינתי. בחודשים האחרונים גמעתי את הסדרה בשקיקה שדמתה רק לאופן שבו התמכרתי למשחקי הכס (שגם אותה, אם כבר פתחנו את הנושא, לא אהבתי בהתחלה - מה שמראה שאסור להתייאש אחרי שניים-שלושה פרקים!).

מוסר ההשכל: לפעמים תופעות טלוויזיוניות הן באמת תופעות טלוויזיוניות, ושוות את כל השבחים שהרעיפו עליהן.


אז מד מן. הסדרה עוקבת אחרי עלילותיה של חברת פרסום ניו יורקרית בשנות ה-60, עם כל הבלאגן והפוליטיקות שמביאים איתם קמפיינים לסיגריות או גרביונים. הדמות הראשית היא דון דרייפר, מנהל הקרייטיב של החברה, שאיכשהו מצליח להיות בו זמנית הדוש הגדול ביותר בעולם וגם מישהו שממש ממש תחזיקו ממנו, בגילומו הגאוני של ג'ון האם (האיש שעיניו מסוגלות לומר כל כך הרבה אפילו מבעד לעשן הסיגריות). יש לו את המשפחה האמריקנית המושלמת, וברוח התקופה - גם יותר מדי רומנים. רוב חייו נעים סביב העבודה, ובהתאם - סביב האנשים והנשים במשרד. חלקים גדולים בעלילה כרוכים בקמפיינים שונים שהחברה מטפלת בהם (ובתור בחורה שמתה על התחום, זה מרתק!), שדרכם משתקפת שרשרת המזון במשרד ומארג היחסים העדין בין הנפשות הפועלות. 


אחת מסגולותיה של מד מן (לצד הסינמטיות המטורפת שגורמת לכל פרק להיראות כמו חגיגה לעיניים) היא עיצוב הדמויות, שכן הן אנושיות באופן מכעיס כמעט - טועות המון, מעצבנות, אימפולסיביות וקוטריות. גם דמויות שממש תאהבו יכעיסו אתכן באופן שבו הן מתנהלות בסיטואציות מסוימות, אבל זה רק יהפוך את ההתפתחות שלהן במהלך הסדרה למספקת ומרגשת יותר (וגם אז, מבלי לחרוג למחוזות הקיטש). באופן טבעי החלק האהוב עליי בסדרה הוא הפיתוח של הדמויות הנשיות, שאיכשהו גם בנוף הבעייתי של שנות ה-60 מצליחות להתבלט כל אחת בדרכה שלה - החל במזכירה הקתולית בעלת המראה העכברוני שמתגלה ככישרון חבוי וכלה במנהלת המשרד היפיפייה שמצליחה לנהל חבורה של גברים ילדותיים מבלי שהאגו השברירי שלהם ישים לב. גם אם במבט ראשון הדמויות עשויות להיראות סטריאוטיפיות (עקרת הבית השטחית, האדמונית הלוהטת שמשתמשת במיניות שלה, איש העסקים הכריזמטי וכן הלאה), מהר מאוד הן מצליחות להפתיע ולחשוף מורכבות מרתקת שכמוה ניתן למצוא בדרך כלל רק בחיים האמיתיים.


אגב, כדי ליהנות בצורה מיוחדת מהסדרה אני ממליצה בחום לקרוא את הבלוג "זמן מד מן" של גדי להב. החל מהעונה החמישית הוא עשה ריקאפ לכל אחד מהפרקים, ומעבר לכך שכיף מאוד לקרוא אותו - הוא חושף המון רבדים חבויים בכל פרק, שבעיניי מעניקים לסדרה ערך מוסף ואפילו מכפילים את ההנאה ממנה. רפרנסים תרבותיים והיסטוריים שצעירונת כמוני לא תמיד תקלוט לבד, ניתוחים מרתקים של קווי העלילה בפרק וכיצד הם מתלכדים בין הדמויות - בעיניי מדובר בבונוס משובח לכל מי שצופה בעונות המאוחרות של הסדרה ורוצה להוציא ממנה כמה שיותר (פלוס, אם אתן מהאנשים שמתבלבלים בין דמויות או שוכחים פרטי רקע - מדובר ביופי של Cheat Sheet שיעזור לכן לעשות סדר במה שקרה או לא קרה בפרק). 

ובקיצור:
+ קפיצה מענגת לסיקסטיז, על כל הכרוך בכך; אל תופתעו אם ארון הבגדים שלכן יושפע מהצפייה.
+ שילוב נהדר בין תסריט כתוב היטב למשחק מעולה, ודמויות שיכנסו לכן עמוק ללב.
+ מומלץ בחום לחובבות המטא, כי הסדרה עשירה ברפרורים עצמיים ובהקבלות מענגות בין דמויות, עונות וסצינות.

7 עונות, זמין לצפייה בנטפליקס.     


    

31.3.19

I ♥ March


- "I want to win and I am going to win!" 

בחודש מרץ נכנעתי לפריס גלר הפנימית שלי (עונה 1, פרק 13) ואחרי שנתיים וחצי של עבודה מאומצת, השקעה בלימודים ועיבוי קורות החיים צלחתי בהצלחה את מרתון הראיונות וסגרתי התמחות :-) יש משהו מאוד מספק בלקצור את פרי עמלך, ואני חייבת לומר שעד כמה שהחודש האחרון היה מתיש (פיזית ונפשית), טוב שסוף סוף אפשר להוריד קצת את הרגל מהגז - אבל לא יותר מדי, כי בכל זאת יש עוד שני סמסטרים לתואר...


סגירת התמחות היא במידה רבה נקודת השיא של כל סטודנט למשפטים, אז אני מקווה שעכשיו אוכל לחזור ולנתב לכאן חלק משמעותי יותר מהאנרגיה שלי - יש לי כבר כמה פוסטים מוכנים בקנה, ואני מזמינה אתכן לעקוב אחרי עמודי הפייסבוק והאינסטגרם של הבלוג, שגם חזרו להתעדכן באופן תדיר.

אני חייבת להודות שבחודשיים האחרונים אהבתי יותר מדי מוצרים לפוסט אחד, אז החלטתי לצמצם מעט את הרשימה - אבל אל דאגה, הפייבוריטים שלא מופיעים כאן היום צפויים לככב בפוסטים משלהם ממש בקרוב!


אני פותחת עם הביוטי בלנדר* הקלאסית משום שהיא המוצר שליווה אותי הכי הרבה החודש, וגם ברגעים הקשים (aka כשהפרצוף שלי היה מלא בחצ'קונים מלחץ) הייתה שם לצידי ודאגה להנחת מייקאפ מושלמת, עם מקסימום כיסוי ומינימום קייקיות. אם אתן תוהות מה קרה שבגדתי בספוגיות האהובות שלי מביוטיקייר, אתוודה שהן פשוט נגמרו לי ובמקרה מצאתי במגירת הגיבויים ביוטי בלנדר חדשה דנדשה שקיבלתי בזמנו מגילטי.

בעבר הסתייגתי מעט מהביוטי בלנדר, שכן כשקיימות אלטרנטיבות מעולות ב-10 ש"ח קשה מאוד להצדיק מחיר גבוה כ"כ למוצר שהוא, בסופו של דבר, ספוג... אבל אני חייבת להודות שאחרי שהשתמשתי בה בצורה אינטנסיבית בחודשיים ומשהו האחרונים - אני מבינה שבאמת מדובר ברמה אחרת של ספוגית. היא פשוט מתעלה על כולן מבחינת ביצועים, אורך חיים ואיכות: את הספוגיות של הביוטיקייר אני חייבת להעיף לפח אחרי גג חודש כי קשה לנקות אותן בצורה מושלמת מבלי שהן יתחילו להתפורר; הביוטי בלנדר, לעומת זאת, נראית כמו חדשה אחרי כל ניקוי - ולמעט תאונת רחצה אחת שבמהלכה תלשתי ממנה חתיכה (היא עדיין שמישה, פשוט בעלת "גומה" מצחיקה) לא נראית שונה בהרבה מהיום שבו קיבלתי אותה. היא סופחת פחות חומר מהספוגיות של ביוטיקייר, מניחה את המייקאפ בצורה דקיקה וטבעית יותר ובאופן כללי מרגישה רכה ואיכותית לאין שיעור. אז אם אתן יכולות להרשות לעצמכן את ההוצאה הזו אחת לכמה חודשים, מדובר במוצר איכותי מאוד שישמש אתכן נאמנה ולאורך זמן (במיוחד אתן לא עצלניות ומקפידות על תחזוקה וניקוי קבועים...).

99 ש"ח | לרכישה*


עוד ביצועיסט מופלא שהרשים אותי החודש הוא הקונסילר Age Rewind של מייבלין, שלא מזמן עשה עלייה ארצה. אם אתן זוכרות מהפוסט הזה, מדובר כנראה בקונסילר האהוב עליי ביותר בעולם, וניצלתי את האירוע כדי לרכוש אותו בגוון Light המושלם. מדובר בגוון צהבהב ומעט כהה יותר מהעור שלי (שתואם ל-Fair), כך שהוא עושה עבודה מעולה בהסתרת הכהויות שמתחת לעיניי התשושות. יש לו מרקם דקיק ומושלם שלא מצטבר בקמטוטים, ובימים עצלניים במיוחד אני מפזרת אותו על כל הפרצוף עם הביוטי בלנדר וחוסכת לעצמי את הצורך במייקאפ. מומלץ בחום!

45 ש"ח | להשיג ברשתות הפארם ובאתר גילטי* (עכשיו במבצע, 35 ש"ח)


מוצר נוסף שרכשתי לאחרונה הוא עפרון העיניים המפורסם של מאק בגוון Coffee. מדובר במוצר שאולי לא נראה מרגש במיוחד, אבל למעשה מהווה Must Have מופלא באוסף האיפור, שקשה להעריך כמו שצריך עד שמנסים בעצמכן.

לכאורה מדובר בעפרון חום כהה סתמי, אפילו בלי חידוד אוטומטי - אבל איכשהו הוא עושה את העבודה הכי מושלמת וקלה בהדגשת קו הריסים! הצבע שלו מספיק כהה כדי לתת לעיניים מראה מצועף אבל לא כהה מדי (הוא לא נראה שחור, ככה שהוא מושלם גם ליומיום). הפורמולה של העפרון מיטשטשת בקלות מצחיקה והוא עמיד לכל היום מבלי להימרח ולגרום לכן להיראות כמו דביבון משוגע. ברוך הבא, הולי גרייל!


עוד פייבוריטית ממאק הינה המסקרה Extended Play Lash, שעשתה עבודה יפה מאוד בהתמודדות עם שיגעונות מזג האוויר והימים הארוכים שעברו עליי החודש. אל תטעו, אין לה אפקט דרמטי במיוחד - אבל היא ניתנת לבנייה ומצליחה להפריד את הריסים היטב תוך הדגשה אינדיווידואלית שלהם. מרגע שמניחים אותה היא לא זזה (עד שתחפצו בכך, כמובן), ואפילו נרדמתי איתה פעמיים רק כדי להתעורר ולגלות שלא רק שהיא לא התפוררה לי על כל הפרצוף, אלא אפילו שרדה בגבורה כאילו הונחה רק לפני שעה קלה.

בקיצור, אם אתן מחפשות מסקרה הארד קור לימים הארד קור (=בכי, זיעה, שינה, שפשופי עיניים וכו'), או סתם בקטע של מסקרות מפרידות ועמידות - זו אחלה אופציה. מבחינת גילוי נאות, לא קיבלתי אותה לסקירה, אבל למקרה שזה משנה למישהי משהו - לא רכשתי אותה מכספי אלא קיבלתי אותה כתגמול על כך ששימשתי כמודליסטית במאק :-)


לקינוח בגזרת העיניים, רציתי להמליץ על קרם העיניים של Payot* ששבה אותי לגמרי. מעבר לכך שהוא מגיע בשפופרת ורודה, חמודה והיגיינית - הוא פשוט מרגיש נהדר על העור ומתפקד נפלא מתחת לאיפור. הקרם מכיל קומפלקס ייחודי של אצות ים, עשבים אסייתיים, ויטמינים, חומצה הילארונית ועוד רכיבים מגניבים והתוצאה נעימה, יעילה ומוצלחת. קשה לי למצוא קרמים שמצד אחד מזינים טוב את העור העדין שמתחת לעיניים ומצד שני לא כבדים מדי לעור השמן שלי, ופה לגמרי מדובר בהצלחה. קשה לי להעיד על סגולותיו במיצוק העור או החלקת קמטוטים מפאת גילי הצעיר, אבל ברמה האישית אני נהנית להשתמש בו יותר מבכל קרם אחר שניסיתי לאחרונה.

149 ש"ח ל-15 מ"ל | להשיג ברשתות הפארם ובמשביר לצרכן


מוצר טיפוח נוסף שהפתיע אותי החודש היה הסרום המעולה של וישי - Mineral 89 Fortifying and Plumping Daily Booster*. מדובר במוצר שקיבלתי בשעתו לקראת אירועי ShopingIL, ובחודשים האחרונים הפך לתוספת מופלאה לשגרת הטיפוח שלי, ככל שמזג האוויר נעשה קר ואגרסיבי יותר. לחיצה אחת של חומר מתפזרת בקלות על כל הפנים ומותירה אותם פלאמפיים ומלוחחים. קרם הלחות שלי נספג מעליו בצורה נהדרת (ולמעשה הסרום מאפשר לי להשתמש בהרבה פחות לחות מלכתחילה). התחושה שלו על העור מאוד נעימה ולחה מבלי להיות כבדה או שמנונית, ואני נוטה להשתמש בו גם בערבים אחרי ניקוי הפנים, כשלב מקדים לחומצות או חומרים פעילים אחרים. יופי של מוצר לכל מי שרוצה בוסט של לחות לעור!

119 ש"ח ל-50 מ"ל | לרכישה ברשתות הפארם או במדי-לינק


במעבר חד לעולם השיער, המלצה ענקית על מוצר כל כך פשוט אבל כל כך נהדר: ספריי להתרת קשרים של Mane 'n Tail. אחת הצרות בלהיות בלונדינית (חוץ מזה שנהנים יותר מדי) היא תופעת הקשרים לאחר חפיפה. אין מה לעשות, שיער בלונדיני (מבקבוק) נוטה להיות יבש יותר, וכשהוא רטוב זה כמעט בלתי אפשרי לסרק אותו מבלי לקרוע את השיער או סתם לסבול מכאבים בשעה שנאבקים בקשרים. הספריי הנהדר הזה עושה עבודה מעולה בריכוך השיער והתרתו, ומאפשר לי לסרק את הרעמה מבלי לאבד חצי ממנה בדרך.

4.84 דולר ל-355 מ"ל | לרכישה מאייהרב (קוד להנחה נוספת: FAQ127)


כוכבת נוספת שטיפלה לי בפריזורה היא מסכת השיער של לוריאל פרופשיונל Liss Unlimited*. קיבלתי אותה לפני כמה חודשים כחלק מסט לשיער מרדני ומאז אני משתמשת בה בקביעות. לצד זה שהיא משאירה אותי עם שיער רך ומוזן, אני מרגישה שהיא תורמת המון לגמישות של השיער ומונעת ממנו להתנפח יתר על המידה. המסכה מגיעה בצנצנת ענקית של 500 מ"ל, ונוכח המרקם העשיר והסמיך שלה צריך ממש מעט בכל פעם כדי לקבל מקסימום תוצאה. אם אתן סקרניות למה אין תמונה בלייב, אתוודה שאחרי כל כך הרבה זמן בתנאי רטיבות היא פחות אטרקטיבית לצילום... עמכן הסליחה.

180 ש"ח ל-500 מ"ל | לרכישה מגילטי*


נחתום בגזרת הציפורניים שבד"כ לא זוכה ליותר מדי תשומת לב בבלוג: מכיוון שהתראיינתי ולחצתי המון המון ידיים בשבועות האחרונים, הקפדתי לשמור על ציפורניים מסודרות ומשוחות בלק. הגוון שבחרתי בו הוא Tip Top Taupe של אסנס מסדרת הג'ל הנהדרת - 6 ש"ח בלבד לפורמולה הטובה ביותר שיצא לי לנסות, עם מברשת נוחה ועמידות יוצאת דופן. מעליו הנחתי את מייבש הלק של סש ויט* - שאומנם יקר משמעותית מהמייבש של בוקי סטייל שבו אני משתמשת בד"כ, אבל גם אפקטיבי הרבה יותר (מושלם לחסרות סבלנות כמוני).

וזהו להפעם - על שאר הפייבוריטים שלי (הן מבחינת איפור והן מבחינת תרבות) אספר לכן בפוסטים הבאים. מקווה שהשבוע נפתח עבורכן בצורה חיובית, ושאתן מעבירות את הגשם המטורף שנחת עלינו מתחת לפוך עם משקה חם וטעים :-)

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים המסומנים בכוכבית התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.
Chicsa © . Design by FCD.