Love What You Do | כשבלוג בוטיק פוגש בשמי בוטיק


בוטיק (מצרפתית: Boutique, מילולי: חנות) הוא מונח המתייחס למגוון רחב של תחומים מעבר לאופנה, ומשמש לעתים קרובות לתיאור עסק עצמאי - על מנת ליצור הבדלה מהרשתות הגדולות והמסחריות. השימוש במילה מעביר את התחושה שהמקום ביתי, מתמחה בתחום עיסוקו ובעל ייחודיות.

בתקופה כמו שלנו - בה רעיונות נפוצים לכל עבר בלחיצת כפתור וטרנדים נולדים בין לילה - יש משהו מלהיב, מנחם כמעט בלדעת שאתה שונה במשהו. 
הטכנולוגיה המודרנית בנתה גשרים חוצי מרחקים, שפות ותרבויות. כיום, שני אנשים מקצוות שונים של העולם צופים באותם תכנים בטלוויזיה, שותים את אותם משקאות וככל הנראה גם לובשים את אותם מותגים. הטכנולוגיה פתחה בפנינו עולם שלם של מושגים שלא הכרנו - אבל מנגד גם טשטשה את האלמנטים המייחדים אותנו.

שאנל 5 הוא הבושם הנמכר ביותר בעולם. גם מחירו הגבוה לא משנה את העובדה שמיליוני בקבוקים נמכרים מדי שנה. שאנל 5 הוא מותג, הוא אייקון - וכל אחת רוצה להרגיש אייקונית ויוקרתית. אבל יש לזה מחיר - ולא רק כספי.

בשביל להפיק מספיק תמצית ורדים עבור מיליוני בקבוקים בשנה, בית שאנל היה צריך לרכוש את כל מלאי הוורדים בעולם. לא צריך לחשוב הרבה כדי להבין שזה לא הגיוני, אקולוגית וכלכלית. ולכן, אין מנוס מלפנות לפתרון הקבוע בעידן המודרני - טכנולוגיה. באמצעות חומרים סינתטיים "מזייפים" במעבדה תמציות ורדים ונהנים מיכולת בלתי מוגבלת לייצר בשמים בצורה זולה יחסית, מהירה ונוחה.

השיקולים המסחריים כאן ברורים. בדיוק כמו שעבודת יד לוקחת זמן רב יותר ממפעל סדור ומשוכלל, ולכן "פוגעת" בפוטנציאל הרווח - כך גם בתחום הקוסמטיקה. הטכנולוגיה המודרנית מצטיינת בזיופים ומקשה על הצרכן הממוצע להצביע על הבדלי איכות, מה שיוצר מצב בו עיקר השוני נותר במישור הסנטימנטלי.

כנשים יש לנו נטייה לנכס את הריח שלנו. "הבושם שלי הוא...", "הריח שלי הוא..." כבר נתקלתי ביותר מאישה אחת שסירבה לספר באיזה בושם היא משתמשת, מחשש להעתקה. אנחנו רוצות שהריח שלנו ייצג אותנו, לא אף אחת אחרת. המחשבה על ישיבה באוטובוס לצד בחורה זרה שמריחה כמונו מרתיעה לא מעט נשים.

אנחנו לא רוצות להיות כמו כולם - אבל זה קשה, בעידן בו אפילו בושם יוקרתי כמו שאנל 5 מוכר מיליונים על גבי מיליונים של בקבוקים.


אז מה הפתרון? מכשול הכסף לא עוזר כאן. בעבר, מי שרצתה להתלבש שונה מאחרות רכשה מותגים יקרים - אבל היום זה כבר לא תופס. יותר ויותר מותגי יוקרה משיקים קולקציות ורשתות בת הפונות לקהל הרחב, וגם הליינים הקלאסיים שלהם הפכו לפחות מרוחקים - האישה הממוצעת כבר לא מפחדת לרכוש תיק מעצבים, גם אם המשכורת שלה ממוצעת בהחלט. המנטליות השתנתה, ואיתה היכולת לשמר את הטעם האישי והייחודי.

אז מה עושים? יותר ויותר נשים פונות לחנויות קטנות, בוטיקים. בתי עסק בהם המכשול בפני ההמוניות אינו המחיר, כי אם  הכמות. ההיגיון הוא פשוט למדי - אם מבגד מסוים מייצרים שלוש יחידות בלבד, זה פשוט בלתי אפשרי שיהיה אותו לכולן.


וכאן נכנס רעיון בשמי הבוטיק. בשמים - לאו דווקא יקרים במיוחד - שמיוצרים בכמויות קטנות, עשרות בודדות בחודש. הייצור המצומצם מאפשר דבקות בחומרים טבעיים ואיכותיים, עבודת יד וכמובן שמירה על ערך הייחודיות.

בתחילת החודש הוזמנתי להשקת בוטיק "אינדיבידואל" (Individual Cabinet de Parfums) בשבזי 40, נווה צדק. החנות סמוכה לגלידת אניטה הנפלאה, אם בא לכם להוסיף לחוויה גם פינוק קולינרי...
הרעיון מאחורי פתיחת הבוטיק - וחלק גדול מהמותגים הנמכרים בו - הוא ההבנה שבדור שלנו, בו הכל מרגיש כל כך מוכר וצפוי, הגיע הזמן לשים דגש על הזהות האישית. לא עוד בשמים שמיוצרים במסות אלא ניחוחות ייחודיים, נדירים כמעט - שמותאמים בצורה מקצועית לכל לקוח ולקוחה, בהתאם לטעמם ואופיים.

צילום: יח"צ

הדגש על השילוב בין המקצוענות ו"הנשמה" בא לידי ביטוי כבר בעיצוב של המקום. מצד אחד אווירה "מעבדתית", עם מדפי מתכת מסודרים ובקבוקוני זכוכית, ומצד שני - אלמנטים חמימים של עץ, קטיפה וצבע. על הדלפק המרכזי אף אפשר למצוא צנצנות מלאות פולי קפה (המסייעים בפתיחת האף ו"ניקוי" הראש מניחוחות קודמים) - דוגמה נוספת לכך שמדובר במקום מקצועי המתמחה לעומק בבישום.

כל הבשמים בבוטיק מוגדרים כיוניסקס, אפילו שחלקם גבריים/נשיים במובהק. זה צעד נוסף לעבר האמירה שבעזרת בשמי בוטיק נוכל להתאים את הריח שלנו בדיוק למי שאנחנו, מבלי לנסות ולעמוד בקריטריונים חיצוניים כגון זהות מגדרית.


דוגמאות מצוינות לכך ניתן למצוא במותג האיטלקי Nobile 1942, שבשמיו לא פונים אל גבר, אישה או טעם ספציפי. הבשמים בליין מביאים איתם סיפור, מסר או תחושה. החל מהתרוממות רוח (La Danza Delle Libellule) וכלה בהישגיות ונחישות של גלדיאטור הנלחם על חייו (Rudis) - לבשמים של Nobile 1942 לא אכפת ממי שאתם אלא ממה שאתם.

בהשקה קיבלתי את Acqua Nobile* הרענן, שהוא בדיוק מסוג הבשמים שאני אוהבת ואף פעם לא קונה. בכל מותג אחר הבושם הזה היה מוגדר גברי, אבל לא כאן. פתאום גם אני יכולה ליהנות מבושם פרשי אך עוצמתי, בלי אף תו סינתטי ואובר-מתקתק שיעשה לי כאב ראש. בושם שמשדר קור רוח לצד אנרגטיות, קוליות לצד דינמיות. השילוב בין התווים הפשוטים לכאורה (הדרים, גרניום ופטצ'ולי) לרכיבים טבעיים ואיכותיים בא לידי ביטוי בניחוח משכר, שממשיך ללוות אותי גם הרבה אחרי שיום העבודה נגמר.


הסיבה שבחרתי להקדיש פוסט שלם לנושא היא החיבור המשמעותי שהרגשתי בהשקה הן לקונספט שמאחורי הבוטיק והן לנפשות הפועלות מאחורי המותג. כמו שכתבתי קודם, אלמנט המסחריות השתלט על כל כך הרבה תחומים בחיינו שנעשה קשה - נדיר כמעט - לפגוש באותנטיות. מישהו שעושה משהו בצורה כנה, עם נשמה. מישהו שבאמת ובתמים אוהב ונהנה מהעשייה שלו, ללא תלות בהכנסה הנובעת ממנה.

כשפתחתי את הבלוג לפני קצת יותר משנתיים, לכל פוסט היו צפיות בודדות. כתבתי, ולא כי ציפיתי שמישהו יקרא. כתבתי כי נהניתי, כתבתי כי אהבתי את זה. כתבתי כי ריתק אותי לחקור ולהתנסות במוצרים שונים, להשוות ביניהם ולתעד את זה. לא הייתי צריכה לנזוף בעצמי שאני לא כותבת בקביעות, כי זה פשוט לא קרה. כשמישהו כותב כי הוא רוצה וצריך, הדדליינים הופכים להיות פנימיים. אני לא כותבת כי צריך תוכן חדש בבלוג. אני כותבת כי יש בפנים יותר מדי מילים ורעיונות שרוצים לצאת החוצה.


לאט לאט הבלוג צבר צפיות וקוראים, ועדיין - התהליך מאחורי כל פוסט נותר זהה, בין אם גרף 200 או 2000 צפיות.

המחשבה על פרסום או עבודה עם יח"צ כמעט ולא עברה במוחי בתחילת הדרך. היה לי חשוב לבסס את הבלוג וליצור תוכן מקורי, מושקע ומעניין. לא דמיינתי שיבוא יום בו אקבל הצעות לסקירות, שלא לדבר על הזמנות להשקות. העבודה על הבלוג, עבורי, הייתה דבר מאוד לא זוהר - לשבת בפיג'מה מאחורי מסך הלפטופ, לנסח ולערוך במשך שעות ארוכות. הרגשתי מוזר להגדיר את עצמי כבלוגרית, במציאות בה בלוגריות נראו לי כמו התגלמות הגלאם עליי אדמות. אני שונאת ריסים מלאכותיים, יש לי בדיוק זוג עקבים אחד בארון ומעולם לא שתיתי קאווה...

אבל זה לא שינה את זה שאהבתי את הבלוג. ואתכן. אהבתי לנסות מוצרים חדשים שרק הושקו ואהבתי לגלות מוצרים ישנים ואהובים שנשכחו. סווטצ'ים ומרקמים ריגשו אותי, ובכל פעם שהצלחתי לנחש את גוון השפתון המדויק על בנות אחרות הרגשתי כאילו מינימום זכיתי בלוטו. אהבתי להישאר ערה עד מאוחר כי לא יכולתי להפסיק לכתוב, ואהבתי במיוחד את הרגע הזה אחרי שלוחצים "פרסם", כשאפשר לנשום עמוק ולקרוא הכל מהתחלה.


אהבתי להסתובב עם מחברת, תמיד, למקרה שיצוץ לו איזה רעיון מוצלח. חיכיתי בקוצר רוח לנסיעות ארוכות באוטו או ברכבת שאפשרו לי לכתוב פוסטים שלמים כמו פעם, עם עט על נייר. התרגשתי בכל פעם שקיבלתי תגובה חדשה, ולענות על שאלות מקוראות מילא אותי בתחושת שליחות כמעט מצחיקה. אהבתי להמליץ ועוד יותר אהבתי לשמוע כשההמלצות שלי קלעו בול, והצליחו לסייע למי מכן. מישהי כתבה לי פעם שפוסט שכתבתי עזר לה לחייך אחרי יום קשה, והרגשתי פשוט נפלא.

אז אולי אני לא בלוגרית קלאסית. אני לא אוהבת השקות, וכל הגלאם והגינונים החברתיים מביכים אותי. אני אוהבת לשבת לקפה אחד על אחד, לצחוק בפה מלא ולא לפחד שנמרח לי שפתון על השיניים. אני מאמינה שחשוב להיות נחמדים ומנומסים לכולם, גם אם איני מעורה "בביצת" הבלוגספירה... אני חושבת שכולם אוהבים את זה שאומרים להם תודה, סליחה ובבקשה. אני אוהבת לצרף הרבה סמיילים ומילים חיוביות במיילים שלי, גם אם זה גורם לי להישמע פחות קולית. אני לא מעוניינת בפרסום, ואני אנונימית לא כי נולדתי עם עיוות נוראי בפנים אלא כי אני באמת משוכנעת שזו הדרך הכי נכונה עבורי לשמור על אותנטיות וענייניות.  אני חושבת שקארמה זה דבר אמיתי, ומאמינה כל כולי שמי שעובד קשה ועושה דברים מהלב - מצליח.


לפעמים זה מתסכל, לא אשקר. גם אני נתקפת לפעמים ברצון לעלות סלפי מהמם עם חברות או להדגים בצורה מלאה איך האיפור יושב על הפנים... לא תמיד עבודה קשה על פוסט מתרגמת לכדי צפיות ותגובות. לפעמים עולים לי רעיונות מדהימים לפוסטים ואילוצי לו"ז הורסים לי את כל התוכניות. אבל זה בסדר - כל עוד אני יודעת שאני עושה את הכי טוב שלי, אני לא מתייאשת. עם כל הכבוד לאישורים חיצוניים כמו סטטיסטיקות ופניות מיח"צ - אין תחליף להכרה פנימית בערכך. זה לא תמיד קל, כמובן, אבל זה אפשרי.

אחרי קצת יותר משנתיים אני יכולה לומר בגאווה גדולה שאולי אני לא בלוגרית קלאסית, אולי אני לא שאנל 5 - אבל אני בלוגרית בוטיק, וזה לא פחות מכובד. אני טובה במה שאני עושה, ממוקדת במה שאני עושה והכי חשוב - אני אוהבת את מה שאני עושה. זה דבר מופלא, נהדר ובלתי נתפס, ואני רוצה לומר לכן תודה ענקית מכל הלב על כך שלקחתן חלק בזה :-)

התמונה לקוחה מכאן

שבוע מקסים, תודה שקראתן!



*גילוי נאות: הבושם התקבל לסקירה

12 תגובות:

  1. את הכי בוטיק שיש!!! פוסט מהמם ומעורר מחשבה

    השבמחק
  2. את הכי בוטיק שיש!!! פוסט מהמם ומעורר מחשבה

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  4. לא סתם את הבלוגרית האהובה עליי. כל כך כיף לקרוא כל פוסט,כל ביקורת, כל מעודפי חודש.
    נהנת כל פעם מחדש, מרמת הכתיבה שלך ומהתוכן הנפלא. תמשיכי להיות פשוט את, מקסימה ופשוטה ♥

    השבמחק
  5. הכרתי אותך כשהיית אפילו אנונימית עוד יותר, היתה בך התלהבות אמיתית לכתיבה ולתוכן וזה מה שחיבר אותנו מיד. תמשיכי להיות נאמנה לדרכך, לכתוב בחן כה רב ולעשות הכל מהלב. אני בטוחה שכל מי שכאן ומבקר בקביעות, ממשיך לבקר בדיוק בשל הסיבות הללו. נשיקות!

    השבמחק
  6. פוסט מרגש ואמיתי, התחברתי מאוד. העניין בעבודה שאוהבים הוא באמת איזשהו מניע פנימי שגורם לך להתקדם קדימה בלי קשר למה חושבים על זה מבחוץ. עלי והצליחי!

    השבמחק
  7. את פשוט בונבון אמיתי, כ"כ מתוקה ואמיתית!

    השבמחק
  8. את מקסימה :) לגמרי בוטיק!

    השבמחק
  9. אני צופנת לך דברים גדולים, ענקיים ועצומים בעתיד. כי את באמת בוטיק - מיוחדת וייחודית, עם יכולת כתיבה שאין שניה לה והדרך שבה את מסתכלת על הדברים מעוררת השראה,גם לבוגרות ממך ;)
    משהו 3>.

    השבמחק