Slider

6.8.19

Yana Proviz Dodge & Burn Blushes


כבר תקופה ארוכה שאני מתכננת לכתוב פוסט על סמקים ועל החיבה המפתיעה שפיתחתי כלפיהם בחודשים האחרונים (מבחורה שמנסה להילחם באדמומיות לבחורה שלא יוצאת מהבית בלי שתפוחי לחיה ורדרדים - מהפך!), ואיכשהו לא יצא. אני מאמינה שעוד אתייחס לנושא בהרחבה מתישהו בעתיד, אבל היום התכנסנו לחגיגה ספציפית יותר בתחום הלחיים - השקת סמקי Dodge & Burn של יאנה פרוביז!

אם הספקתן לשכוח, לפני כמה חודשים יאנה פרוביז הרחיבה את ליין האיפור שלה עם סדרת Dodge & Burn, על טהרת הקונטור וההארות. הו, כמה שנהניתי מהליין הזה! אהבתי לגביו הכל - את העיצוב, את הקונספט וכמובן את איכות המוצרים בפועל (בדגש על מוצרי ההצללות, כי בהיילייטרים אני פחות משתמשת ביום יום). כשראיתי באינסטגרם המהמם של המותג שהסדרה הולכת להתרחב ולכלול גם סמקים התרגשתי מאוד, כי כאמור - סמקים זה הקטע שלי בחודשים האחרונים.


אין צורך להרחיב על העיצוב המהמם - שזהה לשאר מוצרי הסדרה, שכבר סקרתי כאן. אני חייבת לומר שהופתעתי שהסמקים זהים בגודלם ובמחירם למוצרי ההיילייט והקונטור (125 ש"ח ל-10 גרם). אני מאמינה שהרבה בנות היו מעדיפות כמות חומר "שגרתית" יותר לסומק תמורת הוזלה במחיר (מתי לאחרונה סיימתן סומק?), אבל גם במצב הנוכחי הסמקים מספקים יחס מעולה של תמורה למחיר (הסמקים של מאק עולים 132 ש"ח ל-6 גרם; וזה עוד לפני שהזכרנו את ההבדלים ברמת האריזות והקושי הטמוע בשמירה על מחירים נמוכים בקרב מותגים מקומיים ועצמאיים). לסיכום, אם אתן מחפשות סמקים טובים בכמה שיותר בזול - אני ממליצה בחום על אסנס... אבל אם אתן רוצות להתפנק, להתחדש ולהרחיב את האוסף שלכן (כמו רוב מכורות האיפור שאני מכירה) - התמחור כאן בהחלט סביר.

למעשה, השוני העיצובי היחיד נמצא באריזות הקרטון החיצוניות. אם האריזות של ההיילייטרים היו לבנות והאריזות של הקונטור היו שחורות, האריזות של הסמקים צבועות "חצי-חצי" - מהלך חמוד שמעיד על היותם של הסמקים "מוצרי ביניים" בסדרה וגם קורץ ללוק של יאנה עצמה, עם השיער החצוי והאייקוני. 


הסמקים מגיעים בארבעה גוונים יפים שמתוכם בחרתי וקיבלתי שניים לסקירה:

Sun Kissed* מוגדר כ"גוון טרקוטה חם ליצירת הסמקה טבעית בגימור מאט". בשנייה שראיתי את המילה "טרקוטה" נדלקתי, כי אני סאקרית ידועה של הגוונים האלה (במיוחד בשפתונים!). בעיניי מדובר בגוון ממש מוצלח, בעיקר בזכות העובדה שהבסיס שלו ורדרד (כמו בכל הסמקים בסדרה). רוב סמקי הטרקוטה שיש לי בעלי גוון חום או כתמתם מאוד, ועד כמה שהם יפים - על עורי הבהיר הם נראים יותר מדי כמו ברונזר מאשר כמו סומק (רובנו לא מסמיקות בכתום...). התוצאה שמתקבלת עם הסומק הזה היא בדיוק של "עור צרוב שמש", קצת אדמדם ומאוד בריא למראה (לא בובתי, מה שמרתיע הרבה בנות כשזה נוגע לסומק). אני חושבת שזה גוון אוניברסלי שיחמיא ממש לכל אחת, וילך טוב עם מגוון מראות איפור. הוא מיטשטש היטב ונראה נהדר גם על גשר האף - טכניקה הנחת הסומק האהובה עליי (אני קוראת לה "נסיכת דיסני", ואין צורך להסביר!). למרות שהוא מוגדר כגימור מאט, הוא לא אטום לגמרי ועל העור מתקבל טבעי מאוד.


Peachy Glow* הוא הפייבוריט של יאנה, אבל לצערי דווקא לא נפלתי ממנו. הוא מוגדר כ"גוון אפרסק ורדרד בגימור מבריק, ניתן לשימוש גם כטופ מעל גוונים אחרים". בעיניי מדובר בגוון שיכול לשמש רק כטופר או לכל היותר סומק לבנות שלא אוהבות סומק ורוצות להוסיף קצת הברקה וחיות לעור מעל לברונזור/קונטור. הפיגמנט שלו מאוד עדין ולמרות שההברקה שלו מהממת (בתור מי שפחות מתחברת להיילייטר ביום יום, אני מאוד אוהבת איך שהוא נראה על העור), אני לא חושבת שהייתי רוכשת סומק רק כדי להשתמש בו מעל סמקים אחרים. גם שניסיתי להניח אותו עם מברשת דחוסה יותר (ה-01 של יאנה) הייתי צריכה להתאמץ כדי שיראו טינט ורדרד-אפרסקי על העור (ואני בהירה מאוד). התכונה העיקרית שלו היא הגלואו המקסים, ואני חושבת שהוא באמת נפלא מעל סמקים אחרים (נהדר בשילוב עם ה-Sun Kissed שהזכרתי קודם) - אבל קשה לי לדמיין מצב שהייתי מוציאה 125 ש"ח רק למטרה הזו. חשוב לציין שמדובר בגוון היחיד (בינתיים) שאינו בגימור מאט, כך שאני מאמינה ששאר הגוונים בסדרה יתפקדו בצורה דומה יותר ל-Sunkissed.

L-R: Sunkissed & Peachy Glow, heavily swatched

לסיכום, אני שמחה מאוד שיאנה ממשיכה להרחיב ולפתח את הליין האיפור שלה תוך שמירה על רמה גבוהה של עיצוב, גימור ואיכות. ההמלצה האישית שלי היא על פורמולת המאט, בדגש על גוון Sunkissed הנהדר שמשמש אותי יום יום!

ניתן להשיג את הסמקים בגילטי או באתר המותג.

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

20.6.19

I ♥ May


"טוב שנזכרת, מועדפי מאי באמצע יוני!"

אדם חכם אמר פעם שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא, והנה אני - מקיימת בקפידה את דבריו. לשם שינוי אני לא מרגישה אשמה על העיכוב בפרסום הפוסט הזה: בשבועות האחרונים אני ישנה די רע, ובשילוב עם דיכאון יום ההולדת הקבוע לא כל כך היה לי חשק לתפעל את הבלוג והרשתות החברתיות שלי כמו בדרך כלל. זה לא היה פשוט להוריד את הרגל מהגז - בדיוק נכנסתי לשוונג של חיזוק האינסטגרם של הבלוג ורציתי להפגין נוכחות וירטואלית מרשימה. עם זאת, אני חושבת שבתור מי שהבלוג אינו מקור הכנסה עבורה - יש לי את הזכות המלאה לנהוג בו כבכל תחביב אחר, גם אם זה אומר לקחת הפסקה קלה או לא לעמוד בתכנון המקורי שלי למועדי פרסומים. 

כך או כך, אני שמחה לשחרר את הפוסט הזה מכיוון שעל אף העייפות המנטלית והפיזית שתקפה אותי, המועדפים שמובאים בו אכן שירתו אותי נאמנה בחודש-חודשיים האחרונים, ואני תמיד נרגשת לשתף במוצרים שמשמחים אותי. למעשה, נוכח תקופת המבחנים המתקרבת והעומס שצפוי להגיע עימה, אני שוקלת להתחיל לשתף עמכן מיני-המלצות (או השמצות) בתצורה פחות פורמלית ותובענית, בעמוד הפייסבוק או האינסטגרם של הבלוג. מה דעתכן? אשמח שתכתבו לי בתגובות איפה יהיה לכן יותר נחמד לקרוא ו/או להתעדכן.

צילום: Adiva

המועדף הראשון והעיקרי שלי הוא טיפול הרמת הריסים* שעברתי לפני כשבעה שבועות. הכל התחיל כשמעגל הריסים האהוב שלי מבית טוויזרמן נשבר בפתאומיות - כאילו שהוא שמע שלאחרונה בדקתי על מעגל החצי של מאק ונעלב... לאחר ששיתפתי את הטרגדיה בסטורי שלי פנתה אליי בחורה מקסימה בשם עדי והכירה לי את העסק שלה - Adiva Lashes, הרמת ריסים מבית Yumi Lashes. על הקונספט של הרמת ריסים שמעתי לפני שנים מבחורה שהייתה איתי בצבא, והייתה מכורה לדבר. היא לא הפסיקה לדבר על כמה כיף זה שלא צריך עם מסקרה כל בוקר, אבל אני הפחדנית לא טרחתי בכלל לבדוק מה כלול בפרוצדורה הזו. Fast forward חמש שנים והנה אני, מתגברת על הפחד ומחליטה ללכת על זה...

למרות האובססיה הידועה שלי לשפתונים, מוצר האיפור שמבחינתי עושה את ההבדל הכי גדול הוא מסקרה. כמו כל בחורה יש לי אישיוז עם הפרצוף שלי, ואיכשהו אני מרגישה שכל הנשיות שלי תלויה בשאלה עד כמה הריסים שלי שחורים, ארוכים ומודגשים. למרבה הצער, עם התלות הזו במסקרה מגיעה גם עצלנות עזה ושנאה לכל מה שכרוך בהסרת איפור עמיד מהעיניים - כך שאני חיה את חיי קרועה בין רצון להיראות יפה לבין רצון להיזרק במיטה אחרי יום ארוך מבלי לקרצף את עיניי דקות ארוכות. כמובן שעם השנים (וכניסתו של מסיר האיפור החלומי של קליניק לחיי) התרגלתי לכל עניין הסרת האיפור, ועדיין - החודש וחצי האחרונים חשפו בפניי עולם ומלואו של "חירות ריסית", as dramatic as it may sound.
  
אז במה כרוך הטיפול, בעצם? ב-45 הדקות שבמהלכן שכבתי על מיטת הטיפולים עדי הרימה לי את הריסים אחד אחד; קיבעה אותם באמצעות חומר מיוחד שמקשה אותם ומעצב אותם כך שיתעגלו למעלה; הזינה וריככה אותם באמצעות מסכה להחזרת הגמישות והרכות; ולבסוף צבעה אותם למקסום התוצאה. אין לי מושג ממה פחדתי - הטיפול לא כרוך בשום כאב או אי נעימות, והחלק היחיד שיכול טיפה לעקצץ הוא שלב הצביעה (ולכך אני רגילה, שכן אני צובעת בקביעות את הריסים אצל הקוסמטיקאית וזה תמיד קצת צורב בעיניים הרגישות שלי). התוצאה הייתה מיידית ומהממת - הריסים נראו ארוכים מאי פעם, כהים ומודגשים אחד אחד. חשוב לציין שדווקא אצל מישהי כמוני, שניחנה בריסים טבעיים בהירים יחסית ולא מרשימים בכלל, העובדה שהריסים שלי או-נטורל נראו כל כך מובחנים הייתה מהממת (גם אם לא דרמטית כמו אצל לקוחותיה האחרות של עדי, שניחנו בריסים משגעים של איילה). ההנחיות לאחר הטיפול היו פשוטות - במשך 48 שעות היה עליי להימנע מלהרטיב את הריסים, לנסות להימנע מבכי ו/או שינה על הפרצוף, לא להתקלח במים חמים מדי (כי האדים יכולים לפגוע בתוצאה) וכמובן מומלץ שלא להתאפר ולהסיר איפור מאזור העיניים. 

צילום: Adiva

היופי בהרמת ריסים הוא שמדובר בהשקעה נקודתית (הן מבחינת מחיר והן מבחינת זמן) בשביל מספר שבועות של שקט. אחרי שהריסים עוברים הרמה מדובר בשינוי קבוע, כך שאין "נפילה" בחזרה אלא שהריסים המורמים פשוט נושרים לאט לאט בהתאם למחזור הצמיחה הטבעי - מה שלרוב קורה תוך 8 עד 12 שבועות. אני לא יכולה לתאר לכן עד כמה נהניתי מללכת בלי ולהיראות עם - הרמת הריסים חסכה לי את הצורך במסקרה והסתובבתי שמחה וטובת לב, מבלי לחשוש ממריחות באמצע היום או לדאוג פן אשפשף את עיניי (אחת מהפעולות האהובות עליי לאחר שישנתי שעתיים!). גם כשהסתובבתי בלי איפור הרגשתי שאני נראית יפה ונשית, אפילו שהעור לא היה חלק כל כך ושהייתי חיוורת בלי ברונזר - משהו בעובדה שהריסים שלי פשוט היו שם, שחורים ומעוגלים וחיננים, גרם לי להרגיש פשוט נהדר. אגב, מי שבכל זאת אוהבת מראה אקסטרה יכולה להניח מסקרה על הרמת הריסים (דבר שניסיתי בשביל אחת מהחתונות שהשתתפתי בהן החודש). לטעמי זה ממש לא נצרך, שכן המראה עם ההרמה מחמיא כשלעצמו - אבל אין ספק שעם המסקרה ההרמה מקבלת בוסט משוגע, א-לה ריסים מלאכותיים. 

אז למי זה מתאים, בעצם? לכל מי שלא אוהבת להתאפר ביום יום; למי שאוהבת להתאפר אבל לא אוהבת להתעסק עם הסרת מסקרה; לחיילות, לסטודנטיות, לאמהות או לכל מי שמעדיפה לישון עוד כמה דקות בבוקר מבלי להתפשר על המראה ובעצם כל מי שרוצה להוציא את המירב מהריסים הטבעיים שלה. בחו"ל, במכון הכושר, בים או אפילו בפיג'מה - הרמת ריסים גורמת לכל אחת להיראות 30% יותר יפה עם אפס מאמץ. 

המחיר לטיפול הינו 280 ש"ח, וניתן לתאם תור או לשאול שאלות נוספות במספר 054-6283255 (עדיף בוואטסאפ). אתן מוזמנות להתרשם מעבודות נוספות של עדי באינסטגרם - היא מקסימה, סבלנית מאוד ופרפקציוניסטית, כל מה שהייתן רוצות מבחורה שתטפל בריסים שלכן ;)


לאחרונה נפל לי האסימון שמעולם לא כתבתי כאן על המייקאפ Fit Me Matte+Poreless של מייבלין. מדובר במחדל, ללא ספק, שכן מדובר במייקאפ חביב ביותר שאפילו הספיק לעשות עלייה ארצה (ובמחיר נגיש במיוחד). האמת היא שרכשתי אותו לראשונה בחו"ל כבר לפני שנים, עוד כשהוא הגיע בבקבוק - הגוון שלקחתי אז היה 110, שלמרבה התדהמה היה בהיר מדי אפילו בשבילי. כשהזמנתי את את גוון 105 עשיתי זאת בכוונה להשתמש בו לערבובים עם 110, אבל בסוף החלטתי להיפטר מהמייקאפ הישן במקום לנסות לגרום לו לעבוד בכוח. האמת היא שאני חושבת שהפורמולות של השניים היו שונות מלכתחילה, כי המייקאפ שהגיע בבקבוק הזכוכית הרגיש הרבה יותר כבד מזה שבטיובה.


כך או כך, מצאתי את עצמי עם מייקאפ צהוב מאוד - מה שבהתחלה הדאיג אותי, אבל איכשהו הפך לאופציה נהדרת לקיץ ולגוון הערבובים הקבוע שלי בשאר עונות השנה. אני משתמשת בכמות קטנה יחסית ממנו בהשוואה למייקאפים אחרים (בכל זאת, יש לי תת גוון נייטרלי ואני לא רוצה להיראות כמו סימפסונית) אבל הוא עושה עבודה יפה כמייקאפ יומיומי קליל ומחמיא. אין לו כיסוי גבוה במיוחד או סגולה יוצאת דופן אחרת כמו עמידות ייחודית, מאטיות מטורפת או יכולת להכין הפוך עם לב מקצף, אבל הוא נראה נהדר וטבעי על העור, קל מאוד לשימוש גם בידיים לא מנוסות ומגיע במגוון רחב מאוד של גוונים. אה, וכבר הזכרתי שהוא עולה פחות מ-50 ש"ח? כיף!


אחסוך מכן את החפירה על הקונטור בגוון 01* של יאנה פרוביז, כי כבר כתבתי עליו סקירה שלמה ומפורטת - אז רק אציין שהוא ליווה אותי בנאמנות כל החודש (כפי שניתן לראות מהלוגו המוטבע שהולך ודוהה). פשוט מוצר נהדר ובגוון מחמיא כל כך לבהירות, מעולם לא הייתי צריכה לעבוד מעט כל כך כדי לטשטש הצללה לפני כן! שלא לדבר על זה שהוא גרם לי להתחיל להצליל את האף דרך קבע...


מוצר שאני מתכננת להמליץ עליו כבר המון זמן וכל פעם שוכחת הוא ה-Cloud Paint של גלוסייה, שחיש מהר הפך לסומק הקרמי האהוב עליי (ולמוצר שפשוט כיף להשתמש בו בימים שאני לא רוצה איפור נטו פונקציונלי, אלא מעוניינת גם ליהנות מהתהליך). לא צריך להכביר ביותר מדי מילים - הוא מגיע בטיובה חמודה וקטנטנה (אבל עדיין יספיק להמון המון זמן, כנראה); גוון Dusk הוא ניודי חמים ומחמיא, שנותן לפנים נגיעת צבע מחמיאה ואוניברסלית; קל לטשטש אותו עם האצבעות, מברשת או ספוגית; והוא קליל ובלתי מורגש על העור, גם אם אתן נוטות לשמנוניות כמוני. אחרי ההתנסות המוצלחת הזו עם הפורמולה של ה-Cloud Paints, אני זוממת גם על גוון Puff הוורדרד והמקסים. 


ואם כבר הזכרתי את גלוסייה, אני רוצה לציין שאני נהנית גם מה-Boy Brow, המסקרה לגבות המפורסמת של המותג. אין ספק שמדובר בפורמולה הכי טובה, עמידה ונוחה לשימוש שניסיתי (והאפליקטור הקטנטן רק מוסיף לנוחות השימוש) - אולם מכיוון שלקחתי את הגוון השקוף אני מוצאת שקשה לי לעוף עליה כמו רוב הרשת, בין השאר מכיוון שאני לא יכולה להשתמש בה בפני עצמה אלא רק כחיזוק לעפרון או צללית לגבות. אני יודעת שקיים במלאי גוון בלונדיני, אבל הוא נראה לי ממש לא מחמיא מהסווטצ'ים, וחששתי מהגוון החום... אם יש בקהל בלונדיניות שמשתמשות במוצר, אשמח לדעת מה אתן עושות בנדון!


קשה לי לשים את האצבע על הנקודה הספציפית שבה הליפ קונדישינר של מאק נכנס לחיי, אבל הוא ללא ספק הפך לחברת אמת בשגרת האיפור והטיפוח שלי. כמו שאני מכינה את העור עם קרם לחות והגנה ועיניים, גם השפתיים מקבלות שכבת הזנה עוד לפני שאני מתחילה לחשוב בכלל על להניח קונסילר. בעבר השתמשתי רק בפריימר לשפתיים של מאק (שהוא עדיין מוצר נפלא בעיניי, שעוזר להאריך עמידות של שפתונים ולהחליק את השפתיים) - אבל כשזה נוגע לתחושת לחות כיפית ועסיסית אין על הליפ קונדישינר הקלאסי בטיובה. הוא לא הבאלם הכי מזין שנתקלתי בו, אבל הוא מאוד כיפי לשימוש, נראה נהדר על השפתיים גם בפני עצמו (מעולה לחובבות המראה הטבעי והמבריק) אבל השימוש שאני הכי אוהבת לעשות בו הוא לריכוך שפתונים נוזליים.

סיפרתי לכן באחד מהפוסטים הקודמים שבשנה האחרונה השפתיים שלי די מתחרפנות ומתקשות להתמודד עם היובש של שפתונים נוזליים כבעבר. זה די ציער אותי, כי עד לא מזמן היו לי באוסף לפחות פי שניים שפתונים נוזליים מאשר רגילים (בעיה שתוקנה בדיקלאטר האחרון, אל חשש). יש לי המון גוונים נהדרים שמגיעים בפורמולות נוזליות עמידות מאוד, והמחשבה שלא אוכל ליהנות מהם מבלי להתעלל בשפתיים שלי ביאסה אותי מאוד עד שקלטתי שאני יכולה להשתמש בחמוד שבתמונה כדי להקל על רוע הגזירה. כל מה שאני צריכה לעשות הוא להניח מעל ממנו על השפתיים, ואז כשהן עדיין רטובות ומלוחחות - להניח את השפתון הנוזלי. לרוב אני לא מקפידה על מריחה מלאה אלא שמה קצת ואז מטשטשת עם האצבע. התוצאה הסופית קצת פחות אטומה ומאטית, אבל הרבה יותר נעימה לשימוש (ואגב, לא לא-עמידה כפי שהייתן עלולות לחשוב).


אחד השפתונים האהובים עליי למטרה זו הוא Las Olas* של עפרה, גוון שאני לובשת בחודשיים האחרונים בכל פעם שבא לי לדפוק הופעה. על עורי הבהיר הוא יחסית דומיננטי, ככה שהשילוב עם הליפ קונדישינר של מאק "מרכך" אותו (תרתי משמע) והופך אותו ללביש ויומיומי הרבה יותר. הוא גם מחזיק יופי על השפתיים חרף שכבת הבסיס השמנונית, ובאופן כללי מדובר בגוון טרקוטה נהדר שגורף הרבה מחמאות.


עד כאן מועדפיי מתחום הביוטי :-)

אם אתן מחפשות המלצת קריאה לשבוע הספר ופספסתן את הפוסט הקודם, לחצו כאן.

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים המסומנים בכוכבית התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

17.6.19

מוסף התרבות: זה הולך לכאוב


אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, אבל הז'אנר האהוב עליי חמקמק מאין כמוהו. זה נכון שהעולם מלא בספרים מותחים, מרגשים, מפחידים או מעניינים - אבל האתגר האמיתי, עבורי לפחות, הוא במציאת ספרים כיפיים.

מה זה ספרים כיפיים? לעיתים קרובות מדובר בספרים מצחיקים - דהיינו, ספרים שההומור שזור בכתיבתם בצורה כה חיננית כך שגם אם העלילה מסתבכת, התחושה אינה של עייפות או כבדות אלא הנאה מתמשכת (תחשבו על הדרמה הקומית האהובה עליכם, לצורך העניין). כמו כן, לעיתים קרובות ספרים כיפיים יעסקו גם בנושאים כיפיים ברמה האובייקטיבית, או כאלה שנתפסים כמבדרים בתרבות הפופולרית (למשל, ספרים שעלילתם מתרחשת בקולג', בעולם האופנה, הפרסום או התקשורת, בית חולים או משרד עורכי דין).

הספר "זה הולך לכאוב" של אדם קיי קולע בול, בעיניי, להגדרה של ספר כיפי - הוא מצחיק עד כדי כך שתרצו שוב ושוב להקריא קטעים ממנו בקול לסובבים, כדי שתוכלו לצחוק ביחד מההומור החד והסרקסטי של קיי; הוא מעניין, במיוחד אם אתן ג'אנקיות של רפואה (גם האוס/האנטומיה של גריי תופס לצורך העניין); ויותר מהכל, הוא אינטלגנטי להחריד. הרבה פעמים ספרים שמתיימרים להיות כיפיים חוצים את הקו לכיוון השטותי-אווילי, כזה שאולי מצליח להעלות חיוך מדי פעם אבל לא מספק את חוויית "הספר הכיפי" המושלמת. זה קצת כמו לאכול ג'אנק סוג ב' - עושה את העבודה מבחינת שחיתות, אבל יותר מדי שמנוני ולא מספיק טעים כדי להצדיק את זה. בתחום הזה קיי בהחלט לא מאכזב - הוא חריף ביותר, מה שלא מפתיע נוכח העובדה שסיים בהצלחה בית ספר לרפואה. אגב, העובדה שמדובר ביהודי גיי ממוצא פולני שמתמחה בגניקולוגיה ומיילדות מרגישה כמו בחירת ליהוק גאונית מהסוג שרק המציאות יכולה לזמן.

"זה הולך לכאוב", או בשמו המלא "יומניו הסודיים של רופא מתמחה", הוא אסופה של קטעים שקיי כתב במהלך השנים שבהן עבד כרופא בשירותי הבריאות הציבורי בבריטניה (ה-NHS הידוע לשמצה). הקטעים מחולקים בהתאם לתקופות השונות בקריירה שלו, החל מסטאז'ר פשוט ועד לסגל המקצועי הבכיר, ואם אתן מתקשות לקרוא הרבה ברצף, זה ספר שמאוד קל להרים ולהוריד בהתאם לכמות הזמן והסבלנות שיש לכן. הספר מתמקד בחוויות השונות (והמחרידות ברובן) שקיי עבר כרופא, המטופלים ההזויים (והנחמדים) שעברו תחת ידיו, הקולגות שלו וכמובן הריקושטים שחייו האישיים ספגו כתוצאה מהמשרה התובענית. כיף מאוד לקרוא על זה, אבל מדי פעם אי אפשר שלא להתפכח, לקלוט שמדובר באדם אמיתי שנאלץ להתמודד עם הרבה יותר מדי שיט בחסות הבירוקרטיה והטמטום האנושי ולהתעצבן על אוזלת היד של המנהל (דבר שלא זר גם לנו כישראליות). אודה שהרמתי גבה כשקראתי בגב הכריכה שקיי עזב את מקצוע הרפואה וכיום הוא קומיקאי, אבל עד סוף הספר כבר יכולתי להבין אותו לגמרי...
אני מסיים להחתים זוג על טופס הסכמה לניתוח קיסרי. "יש שאלות?" אני פונה אל הקהל.
"כן," אומר הילד שלהם, בן שש. "נראה לך שישו היה שחור?"
שלא תגידו שלא דואגים לכן להמלצות לשבוע הספר ;)

אגב, מדובר במתנה נהדרת לסטודנטים לרפואה/רופאים עם חוש הומור שלא יחוו משבר אקזיסטנציאלי בעקבות הקריאה.

+

"זה הולך לכאוב" - אדם קיי | תרגום: תומר בן אהרון | 247 עמודים

31.5.19

Yana Proviz Beauty | Dodge & Burn collection


הו, כמה שההשקה של סדרת Dodge & Burn* של יאנה פרוביז שימחה אותי. מה יכול להיות רע בשילוב בין מוצרי קונטור, אהבתי הנצחית, לגברת יאנה פרוביז - מאפרת בחסד, יוצרת תוכן מוכשרת ויזמית פרפקציוניסטית? כבר כשהטיזרים הראשונים שוחררו ידעתי שמדובר במוצרים שימלאו את ליבי הפולני והקר בהתרגשות רבה, הודות לשילוב מופלא בין עיצוב יוקרתי לגוונים מחמיאים ומקצועיים. עם זאת, לקחתי את הזמן והתנסיתי במוצרים באופן ממושך ומעמיק כדי לוודא שאני לא נותנת להערכה ולחיבה שאני רוכשת כלפי יאנה להשפיע על ההתרשמות שלי.

אזהרת ספוילר: אני עדיין חושבת שהם נהדרים. כמה מפתיע...

אז כפי שניתן להבין מהשם של המוצרים, מדובר בסדרת מוצרי הצללה והארה אבקתיים שנועדו לחקות את האפקט המתקבל בפוטושופ משימוש בכלי ה-Dodge וה-Burn לריטוש הפנים. השם הזה לא רק מקורי וחמוד במיוחד, אלא גם מספק קריצה ביקורתית לתופעת הריטוש המפורסמת בעולם האופנה והביוטי (ואולי יאנה פשוט רוצה לומר לנו שהמוצרים שלה יחסכו לכולנו פוטושופ...). ישנם ארבעה גוונים להארה וארבעה להצללה, וכדי להקל עלינו הם ממוספרים בהתאם לדרגת הכהות/בהירות - מה שמקל מאוד על מלאכת ההתאמה. אני, למשל, יכולה להסתדר הן עם גוון 01* והן עם גוון 02* בהצללה, תלוי באינטנסיביות של התוצאה שאני רוצה לקבל. 


אחד הדברים שהכי התלהבתי מהם בהתחלה הוא ההבטחה לגוון קונטור בהיר ממש, שבחורות חיוורות יוכלו להשתמש בו ביד חופשית. כשקיבלתי לידי את גוון 01* (העליון בתמונות) נבהלתי - יכול להיות שהוא אפילו בהיר מדי? אבל לא. מדובר בגוון מושלם להצללות לבהירות, כזה שמצד אחד מדגיש את תווי הפנים ומצד שני טבעי ובהיר מספיק כדי לא לבלוט במלאכותיותו. כל כך התרגלנו למראה הגס של קונטור מובחן (גם אם מטושטש היטב), שיש משהו ממש מענג בגוון הזה ובתוצאה הנהדרת שהוא יוצר על עור בהיר. אני מניחה אותו עם מברשת 01* הרב שימושית של יאנה ונהנית מקונטור יום יומי מושלם ומחמיא. אגב, מדובר בגוון פנטסטי להצללה באף!

אם אתן לא בהירות בטירוף, או סתם אוהבות את הקונטור שלכן עוצמתי יותר - 02* הוא הגוון שלכן. אני בד"כ משתמשת בו לאיפור ערב, או בימים שאני רוצה לתת לאיפור שלי נגיעה מודגשת יותר (או סתם אם הגזמתי עם הפיצה יום לפני כן...). אני מניחה אותו עם מברשת רכה ואוורירית, שכן הוא מאוד מאוד פיגמנטי ופחות סלחני מאחיו הבהיר. אגב, מדובר בגוון מולטיטאסקינג מושלם שיראה נהדר גם על העיניים.

מבחינת תת-הגוון של הפודרות להצללה, יאנה קלעה בול והצליחה למצוא גוונים שאינם אפורים מדי או חמים מדי - כלומר לא יראו בוציים על עור צהבהב אבל גם לא יראו כתומים על עור בהיר וורדרד. לשם השוואה, ה-Sculpting Powder של קווין אוקוין (הסווטץ' האמצעי) צהבהב יותר, בבהשוואה לגווני 01* (מימין) ו-02* (משמאל) הטאופים, שנבדלים זה מזה בעיקר ברמת העומק והכהות. אני תוהה אם בשלב כלשהו יאנה תוציא גוון ביניים (1.5?) כי הוא ללא ספק יהיה הפייבוריט שלי.


מבחינת פורמולה, אני חושבת שניתן לראות בבירור בתמונה שהמוצרים נמרחים כמו חמאה - הם פיגמנטיים וחלקים מאוד למגע, עם תחושה משיית ממש. הם מיטשטשים בקלות מבלי ללכת "לאיבוד", ועובדים טוב מעל או מתחת לפודרה (כלומר, לא נעשים בוציים אם מונחים ישירות על מרקם קרמי של מייקאפ). שימו לב שהמוצר אבקתי יחסית, כך שכדאי לנער את המברשת לפני ההנחה.


אני חייבת לומר בכנות שעיקר ההתרגשות שלי הופנתה כלפי מוצרי ההצללות בליין, כך שבאמת ובתמים הופתעתי מכמה שנהניתי מההיילייטר בגוון 01*. יש לו גוון שנהב פנינתי משגע והפורמולה שלו ייחודית ממש - שקפקפה ומבריקה, הודות לריכוז גבוה של אבקת פנינים. יאנה לא רצתה שהוא יהיה פיגמנטי ואטום אלא שיצור מראה "דמוי זכוכית" על העור, ואני חייבת לומר שזה עובד - מדובר באחד ההיילייטרים היותר מוצלחים באוסף שלי.

לצערי היופי האמיתי שלו לא בא לידי ביטוי בסווטץ' (שכן אני מניחה ממנו שכבה הרבה יותר דקה בד"כ). מדובר במוצר שנהדר הן ליום יום והן לאירועים, ואפשר להניח אותו גם בזוויות הפנימיות של העין, על עצמות הבריח ותאמינו או לא - אני אפילו שמה ממנו קצת על האף ;) אני יודעת, משבר זהות רציני...



אז ביססנו את זה שמדובר במוצרים איכותיים ומוצלחים - עכשיו אפשר בבקשה להתעלף על העיצוב?

קודם כל, אני מתה על הלוגו הנהדר של ליין האיפור של יאנה. העובדה שהוא מוטבע בתוך המוצרים רק מוסיפה ליוקרתיות שלהם (וגורמת לי לחכות ליום שבו היא תוציא שפתונים "רגילים" עם הטבעה כזו, א-לה טום פורד). לא צריך לפחד שהלוגו יעלם ברגע שתעשו שימוש במוצרים - גם היום, אחרי חודש של שימוש יום יומי, הוא עדיין נוכח וקיים (לפחות אצלי).

גם מבחינה חיצונית מדובר במוצרים היסטריים - האריזות מרובעות ומעוצבות בשחור-זהב משגע, והמשקל המורגש שלהן ביד תורם לתחושה היוקרתית. אגב, המשקל לא פוגע בקומפקטיות הנהדרת שלהן, שכן הן קטנות יחסית והמראה המצורפת הופכת אותן למוצר נהדר לנשיאה בתיק. החסרון היחיד שמצאתי בעיצוב הוא הקושי להבחין בין המוצרים השונים - האריזות של מוצרי ההצללה וההארה זהות לחלוטין, וכשממהרים בבוקר זה יכול להיות די מבלבל להבין מה זה מה מבלי להתחיל לבדוק את התווית האחורית/לפתוח הכל. מה שמוזר הוא שאריזות הקרטון החיצוניות כן נבדלות זו מזו - קונטור בשחור, היילייט בלבן - כך שאני תוהה למה הקו העיצובי הזה לא המשיך גם במוצרים עצמם.


Let's Talk Business: כל אחד מהמוצרים הללו מתומחר ב-125 ש"ח, ומכיל 10 גרם (שיספיקו לרובנו לכמה שנים). לשם השוואה - הברונזרים של מאק מכילים 10 גרם ועולים 153 ש"ח, ומגיעים באריזות פשוטות בהרבה. אני חושבת שזה ממש מרשים שיאנה הצליחה לייצר לבד מוצרים באיכות ובגימור כזה ועדיין לשמור על תמחור הוגן מאוד - במיוחד כשמדובר במוצרים שלא נופל בעיצובם ממותגי יוקרה בינ"ל.

אגב, גם אם אתן פחות בעניין של קונטור יום יומי תוכלו ליהנות מהמוצרים - יאנה ממליצה על גוון 03 גם כברונזר לחימום הפנים, ואחרי ההתנסות המוצלחת עם הסדרה אני בהחלט מתכוונת לרכוש אותו לקראת הקיץ המתקרב.

>> לרכישת הקונטור לרכישה מגילטי או מהאתר של יאנה פרוביז

>> לרכישת ההיילייטר לרכישה מגילטי או מהאתר של יאנה פרוביז

אשמח לשמוע מה חשבתן על ליין המוצרים החדש - האם יצא לכן להתנסות בהם? מה חשבתן על העיצוב והגוונים?

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

15.5.19

Mac Powder Kiss Lipsticks


מה? שפתוני Powder Kiss* של מאק, מרקם חדש שנכנס לליין הקבוע של המותג ומתאפיין בגימור קטיפתי ורך. במאק מתארים את הסדרה כ"שפתוני מאט עשירים בלחות וקלי משקל, שמחקים את המראה הטרנדי של "שפתיים מטושטשות" כפי שמקובל לראות בתצוגות אופנה. הפורמולה החדשנית מכילה פיגמנטים אבקתיים מצופי לחות המרככים את השפתיים לתחושת נוחות מושלמת. התוצאה - גימור חסר ברק עם תחושה רכה כמו באלם לשפתיים".

למה? כי השפתונים הללו יכולים לגרום אפילו לבייסיק ביץ' כמוני לדמיין לרגע שהיא דוגמנית מסלול במילאנו. מראה המאט הרך כבר אינו נחלתן הבלעדית של מאפרות מיומנות או צרפתיות שנולדו עם שיק בוורידים - גם את ואני יכולות! מה שאהוב עליי במיוחד בשפתונים הללו הוא המראה הרך שהם מעניקים, כך שאפשר להשתולל עם גוונים עזים שביום רגיל היו עלולים להיראות מעט מאיימים, במיוחד כשהם מגיעים במרקם מאט חסר פשרות. השפתונים מרגישים קטיפתיים על השפתיים, נוחים למריחה וללבישה וכל זאת מבלי להתפשר על המראה הסופי - מתוחכם yet נטול מאמץ. הם נמרחים היטב וניתנים לבנייה, כך ששכבה אחת תעניק נגיעת צבע ושכבה נוספת תעמיק את הפיגמנט. למראה אקסטרה טרנדי ולא תחום ניתן לטשטש אותם עם האצבע (ואז להעביר את האצבע על הלחיים, ליצירת סומק תואם - עובד נהדר!). 

ברשותי שני גוונים מוצלחים - Devoted to Chilli* (אדום בריק חמים) ו-Mull It Over* (קורל עמום). על אף שהגוון האדום של Devoted to Chilli יכול להרתיע במבט ראשון, הוא סופר לביש ויכול להתאים הן ליום והן לערב בהתאם לאיפור שאתן מצוותות איתו. המרקם הרך הופך אותו ל"אדום לייט" מחמיא מאוד, שיתחבב גם על מי שחוששת משפתונים אדומים. את תקן "האובססיה שלי לקיץ הקרוב" קיבל דווקא Mull It Over, שהתגלה כגוון הכתמתם המושלם לחימום המראה. גם מי שפחות נמשכת לגוונים כאלה בדרך כלל (אני!) תאהב אותו לדעתי, כי יש בו עמימות נהדרת שמונעת ממנו ליפול להיראות זועק או צהוב מדי. הוא מחמיא לעור בהיר ושזוף כאחד, ואם תשתמשו בו גם כסומק תראו שהוא משתלב נהדר עם ברונזר ונמשים. למעשה, החסרון היחיד שמצאתי לשפתונים הללו הוא העמידות - שאינה מרשימה במיוחד ביחס לשפתוני מאט - אבל זה בהחלט מחיר שאני מוכנה לשלם בשביל הנוחות והמראה שמתקבל באמצעותם.


כמה? 93 ש"ח ל-3 גרם.

איפה? חנויות מאק ובאתר מאק אונליין.

ובקיצור:
+ מרקם חדשני ואופנתי שיוצר מראה מאט רך, מחמיא מאוד וקל ללבישה.
+ נוחים מאוד על השפתיים, לא מייבשים או דביקים.
+ מגיעים במגוון נאה של צבעים, טבעיים ועזים כאחד - כך שכל אחת תוכל למצוא לעצמה פייבוריטים. בנוסף, הפורמולה הענוגה מאפשרת להתנסות עם גוונים בולטים מבלי לחשוש ממראה ליצני או מוגזם.
+ העיצוב החיצוני של שפתוני Powder Kiss דומה מאוד לעיצוב הרגיל למעט מאפיין אחד מגניב - ה-bullet השחור הקלאסי מגיע בגימור מאט פוטוגני להחריד. זו דרך נחמדה להבחין בין השפתונים הללו לשאר השפתונים של מאק שככל הנראה יש לכולנו באוסף...
~ העמידות של השפתונים לא גבוהה והם ידהו/יעלמו בצורה אחידה ונקייה לאחר אכילה ו/או שתייה.


אשמח לשמוע אם יצא לכן לנסות את השפתונים בסדרה, ואם כן - מה חשבתן? אילו גוונים הכי מצאו חן בעיניכן? ספרו לי בתגובות! אני כבר זוממת על גוון נוסף בשם Sultry Move... 

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: השפתונים התקבלו לסקירה.
Chicsa © . Design by FCD.