Slider

15.5.19

Mac Powder Kiss Lipsticks


מה? שפתוני Powder Kiss* של מאק, מרקם חדש שנכנס לליין הקבוע של המותג ומתאפיין בגימור קטיפתי ורך. במאק מתארים את הסדרה כ"שפתוני מאט עשירים בלחות וקלי משקל, שמחקים את המראה הטרנדי של "שפתיים מטושטשות" כפי שמקובל לראות בתצוגות אופנה. הפורמולה החדשנית מכילה פיגמנטים אבקתיים מצופי לחות המרככים את השפתיים לתחושת נוחות מושלמת. התוצאה - גימור חסר ברק עם תחושה רכה כמו באלם לשפתיים".

למה? כי השפתונים הללו יכולים לגרום אפילו לבייסיק ביץ' כמוני לדמיין לרגע שהיא דוגמנית מסלול במילאנו. מראה המאט הרך כבר אינו נחלתן הבלעדית של מאפרות מיומנות או צרפתיות שנולדו עם שיק בוורידים - גם את ואני יכולות! מה שאהוב עליי במיוחד בשפתונים הללו הוא המראה הרך שהם מעניקים, כך שאפשר להשתולל עם גוונים עזים שביום רגיל היו עלולים להיראות מעט מאיימים, במיוחד כשהם מגיעים במרקם מאט חסר פשרות. השפתונים מרגישים קטיפתיים על השפתיים, נוחים למריחה וללבישה וכל זאת מבלי להתפשר על המראה הסופי - מתוחכם yet נטול מאמץ. הם נמרחים היטב וניתנים לבנייה, כך ששכבה אחת תעניק נגיעת צבע ושכבה נוספת תעמיק את הפיגמנט. למראה אקסטרה טרנדי ולא תחום ניתן לטשטש אותם עם האצבע (ואז להעביר את האצבע על הלחיים, ליצירת סומק תואם - עובד נהדר!). 

ברשותי שני גוונים מוצלחים - Devoted to Chilli* (אדום בריק חמים) ו-Mull It Over* (קורל עמום). על אף שהגוון האדום של Devoted to Chilli יכול להרתיע במבט ראשון, הוא סופר לביש ויכול להתאים הן ליום והן לערב בהתאם לאיפור שאתן מצוותות איתו. המרקם הרך הופך אותו ל"אדום לייט" מחמיא מאוד, שיתחבב גם על מי שחוששת משפתונים אדומים. את תקן "האובססיה שלי לקיץ הקרוב" קיבל דווקא Mull It Over, שהתגלה כגוון הכתמתם המושלם לחימום המראה. גם מי שפחות נמשכת לגוונים כאלה בדרך כלל (אני!) תאהב אותו לדעתי, כי יש בו עמימות נהדרת שמונעת ממנו ליפול להיראות זועק או צהוב מדי. הוא מחמיא לעור בהיר ושזוף כאחד, ואם תשתמשו בו גם כסומק תראו שהוא משתלב נהדר עם ברונזר ונמשים. למעשה, החסרון היחיד שמצאתי לשפתונים הללו הוא העמידות - שאינה מרשימה במיוחד ביחס לשפתוני מאט - אבל זה בהחלט מחיר שאני מוכנה לשלם בשביל הנוחות והמראה שמתקבל באמצעותם.


כמה? 93 ש"ח ל-3 גרם.

איפה? חנויות מאק ובאתר מאק אונליין.

ובקיצור:
+ מרקם חדשני ואופנתי שיוצר מראה מאט רך, מחמיא מאוד וקל ללבישה.
+ נוחים מאוד על השפתיים, לא מייבשים או דביקים.
+ מגיעים במגוון נאה של צבעים, טבעיים ועזים כאחד - כך שכל אחת תוכל למצוא לעצמה פייבוריטים. בנוסף, הפורמולה הענוגה מאפשרת להתנסות עם גוונים בולטים מבלי לחשוש ממראה ליצני או מוגזם.
+ העיצוב החיצוני של שפתוני Powder Kiss דומה מאוד לעיצוב הרגיל למעט מאפיין אחד מגניב - ה-bullet השחור הקלאסי מגיע בגימור מאט פוטוגני להחריד. זו דרך נחמדה להבחין בין השפתונים הללו לשאר השפתונים של מאק שככל הנראה יש לכולנו באוסף...
~ העמידות של השפתונים לא גבוהה והם ידהו/יעלמו בצורה אחידה ונקייה לאחר אכילה ו/או שתייה.


אשמח לשמוע אם יצא לכן לנסות את השפתונים בסדרה, ואם כן - מה חשבתן? אילו גוונים הכי מצאו חן בעיניכן? ספרו לי בתגובות! אני כבר זוממת על גוון נוסף בשם Sultry Move... 

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: השפתונים התקבלו לסקירה.

12.5.19

I ♥ April


אפריל היה חודש נחמד ביותר שכלל גיחה קצרה אך מהנה לפראג ודרזדן (אם עקבתן אחרי באינסטגרם זכיתן להצצה באוסף הגרביים החנוניות ששבו איתי לארץ), שבועיים שלמים של חופשה מהלימודים והפסקה טראגית מפיצה שהזכירה לי מחדש שמדובר באהבת האמת האחת והיחידה שלי. 
כמו כן, אפריל היה החודש שבו קיקו מילאנו - מותג האיפור האיטלקי, חביב הישראליות באירופה - הגיע לארץ. אחרי כמה שנים טובות שבהן שמענו שוב ושוב שמועות על בואו המיוחל של המותג, סוף סוף זכינו לחזות בהגעתו לארץ המובטחת. במהלך ההשקה ביקרתי בסניף הדגל של קיקו בישראל שממוקם בקניון איילון, והרשו לי לומר לכן שהחנות לא נפלה מזו שביקרתי בה בדרזדן. העיצוב הלבן, הנקי והחדשני והצבעוניות המרגשת של המוצרים יוצרים חגיגה נפלאה לעיניים, וסוף סוף לא צריך לקנות כרטיס טיסה כדי ליהנות מהמותג הנהדר הזה. 


אומנם צלליות הסטיק (המוצרים האהובים עליי מהמותג) עדיין לא הגיעו לארץ, אבל בחנות כבר נמצא שפע רב של מוצרים וגוונים, ולישראל אמורות להגיע גם הקולקציות המתחלפות שהמותג כה ידוע בהן (מה שנקרא, "מאק להמונים"). כצפוי המחירים לא זולים כמו באירופה, אבל הם עדיין נוחים מאוד בהשוואה לשאר מותגי הקוסמטיקה בארץ (למעט מותגי הלואו קוסט). 

אגב, גם אם אתן גרות הרחק מהחנות אין מה לחשוש - לקיקו חנות אינטרנטית ישראלית שתאפשר לכן לרכוש ממיטב מוצרי המותג מבלי להתרחק מהכיסא יותר מדי... כיף גדול!


עוד דבר ששימח אותי החודש הוא מסכת הפילינג החדשה של SR, שקרויה בשם המבטיח "Caffeine"*. אומר לכן בכנות שאחד הדברים המבאסים בלהיות בלוגרית הוא התנסות במוצרי טיפוח. אין מה לעשות, שימוש רב במוצרי טיפוח שונים ומשונים גובה מחיר מעור הפנים שלך, במיוחד אם לא נולדת עם עור חלק ומושלם. עם הזמן התחלתי לסנן משמעותית את מוצרי הטיפוח שאני מסכימה לקבל לסקירה - וגם אז אני לפעמים מתחרטת על כך (לא כל מוצר טיפוח מתגלה כפלא בבקבוק, כמו הקפסולות הכסופות של אליזבת ארדן). עם זאת, החלטתי לומר "כן" למסכת הפילינג הזו (בכנות, נטו בגלל שיש לה "קפאין" בשם) ואני שמחה על כך! 


המסכה עשויה מגרגירי קפה, מועשרת בויטמינים ונוגדי חמצון ונועדה לניקוי וחידוש מרקם העור. אני לוקחת כמות קטנה, מעסה על עור שהרטבתי מעט לפני ומניחה לעשר דקות. קל מאוד לשטוף אותה עם מים בלבד, והעור מרגישה נקי, רך וחלק יותר מבלי להיות מגורה. אני מאוד אוהבת את העובדה שהיא לא אגרסיבית כמו פילינגים אחרים, אבל כן עושה עבודה טובה יותר בחידוש וניקוי העור (לשם השוואה, אני משתמשת בפילינג האורז של דרמלוג'יקה בכל בוקר, והמסכה של SR אינטנסיבית יותר ומתאימה לשימוש פעם-פעמיים בשבוע). גם ריח הקפה הוא אחלה בונוס בעיניי, אבל מי שמעדיפה מוצרי טיפוח נטולי ריח עשויה פחות להתחבר למוצר.

420 ש"ח ל-200 מ"ל | לרכישה אצל קוסמטיקאיות בלבד


אי אפשר לשכוח מאורע נוסף שקרה באפריל - יום הבחירות, שהביא עמו לא מעט מבצעים שווים עבור הצרכניות הישראליות. אני בחרתי להיכנע בפני ההצעה המפתה ל-40% הנחה בבובי בראון, וכך התחדשתי ב-Crushed Liquid Lip, הכלאה בין מוצר לחות לשפתיים לשפתון נוזלי. כבר סיפרתי לכן על אהבתי לשפתונים הקלאסיים מסדרת ה-Crushed Color, ולכן הסתקרנתי מאוד לנסות את המוצר החדש בליין. כבר זמן מה שאני כמעט ולא משתמשת בשפתונים נוזליין עקב היובש האימתני שתקף את שפתיי, ולשמחתי המוצר הזה עושה עבודה נהדרת בלהעניק לשפתיים תחושה רכה ונעימה (הודות לתערובת ייחודית של שמנים מזינים) לצד פיגמנט עשיר שיוצר כיסוי קרמי ומחמיא. הגוון שרכשתי נקרא Juicy Date, חום-ורדרד מחמיא שיתאים לקשת רחבה של גווני עור ומושלם לשימוש יום יומי. העמידות לא מטורפת אבל הוא כן מחזיק עליי כמה שעות נטולות אכילה. מומלץ! [סווטץ' בהמשך]

110 ש"ח ל-6 מ"ל | לרכישה 


אני מושפעת באיחור מה מטרנד השפתיים המלאות שגודש את עולם האינסטגרם והיוטיוב (למרות שברוב המקרים מדובר בשימוש יתר בחומצה היאלרונית...) ולאחרונה התחלתי לתחום את השפתיים על בסיס כמעט יום יומי. אומנם השפתיים שלי רחוקות מלהיות דקות, אבל הן כלל לא תחומות באופן טבעי והוספת תיחום בעפרון מגדילה אותן משמעותית. שני העפרונות החביבים עליי לאחרונה שייכים לליין ה-Style Matic* של פלורמר, בגוונים 11 ו-12. 11 הוא ניוד בהיר, טיפה יותר בהיר מגוון השפתיים הטבעי שלי - ו-12 כהה בטון אחד ועמוק יותר, כך שהם משרתים אותי נאמנה בהתאם לגוון השפתון הנבחר לאותו יום. [סווטצ'ים בהמשך]

40 ש"ח (כרגע במבצע - 32 ש"ח) | לרכישה מגילטי


ניצלתי את חופשת הפסח כדי לעבור על אוסף האיפור שלי ולנפות מתוכו מוצרים ישנים/שלא בשימוש, וכך נזכרתי במוצר הגבות שאוטוטו חוגג שנתיים להשקתו - ה-Brow Factor* של איל מקיאג'. מהרגע שמצאתי אותו מחדש אני לא מניחה אותו, ונהנית מגבות מלאות, מעוצבות ומתוקתקות במינימום עבודה. הגוון שלו מושלם בעיניי - חאקי בהיר, לא חם בכלל אבל לא ירקרק מדי; והעמידות מושלמת (יצאתי לקמפינג עם המשפחה במוצאי יום העצמאות והוא החזיק עליי למעלה מ-24 שעות). כל מה שצריך הוא מברשת זוויתית קטנה, להניח אותו במקומות הדרושים ולסרק להטמעה מושלמת בגבות. יופי של מוצר!

119 ש"ח ל-6 מ"ל | להשיג בסניפי איל מקיאג'

L-R: Bobby Brown - Juicy Date | Flormar - 12&11 | IL Makiage - Latte


אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל כבר תקופה ארוכה שזנחתי את הפודרות הדחוסות לטובת אחיותיהן בתפזורת. אני מרגישה שקל לי יותר להימנע מקייק פייס כשאני משתמשת בפודרה בתפזורת הגרוסה דק דק, אבל זה לא תמיד פשוט למצוא את האחת. אחרי שניסיתי כמה מחביבות הקהל (הפודרה של לורה מרסייה והשקופה של פלורמר שמתיימרת להוות לה דיופ) אני שמחה להכריז שהאהובה עליי נכון לעכשיו היא הפודרה האלמונית יחסית של RCMA, בעלת השם המדויק "No Color powder". בניגוד לפודרות "שקופות" אחרות שמשאירות מעטה לבן על העור, הפודרה הזו שקופה לחלוטין ולא מדגישה יובש או קמטוטים מתחת לעיניים. לפודרה התוודעתי בזכותה של עדי, והחסרון היחיד שיש לה (כי היא באמת מעולה וזולה מאוד ביחס לכמות ולאיכות שמקבלים) הוא המיכל דמוי המלחייה שבו היא מגיעה, שמאוד לא נוח לשימוש. הפתרון האידיאלי הוא העברתה לצנצנת ריקה של פודרה בתפזורת, אבל בהיותי עצלנית אני מסתפקת בפתרון ביניים של בזיקתה לתוך מכסה הפודרה של פלורמר... 

12 דולר ל-85 גרם | לרכישה 


Many moons ago קיבלתי לסקירה את הבושם Uncover Musk* של קרליין. קשה לי לדמיין מצב שבו הייתי רוכשת או אפילו מתעניינת בבושם הזה אלמלא הייתי בלוגרית, ואיכשהו ההזדמנות שנפלה בחלקי להתנסות בו חשפה אותי למה שהתגלה כהולי גרייל מוחלט. אני לא חושבת עליו כבושם קלאסי מכיוון שהוא לא מאוד עמיד, אבל אני כן משתמשת בו באופן קבוע (והרבה יותר ממה שאני משתמשת בבשמים באופן כללי). יש לו ריח סבוני מושלם, כך שהוא תמיד גורם לי להרגיש shower fresh ונקייה, גם אם אנחנו באמצע אוגוסט ואני מזיעה את חיי החוצה. אני אוהבת גם לשלב אותו עם בשמים אחרים כדי לשוות להם תחושה קלילה יותר, והוא באמת ראוי לתואר "המרענן הרשמי" של כל שנה שהיא. ניצלתי את מבצעי פסח בסופר פארם כדי לרכוש לעצמי אחד חדש לגיבוי, ואני ממליצה לכן בחום לנסות אותו אם עדיין לא יצא לכן. 

110 ש"ח ל-50 מ"ל | לרכישה

אשמח לשמוע כיצד עבר עליכן החודש ומהם המוצרים שגיליתן ו/או נהניתן מהם לאחרונה :-)

תודה שקראתן!


*גילוי נאות: המוצרים המסומנים בכוכבית התקבלו לסקירה. קישורי אפילייט.

12.4.19

Spring Break


אני חושבת שאפשר לומר די בביטחון שעל כולנו עברה תקופה קצת סוערת לאחרונה, כך שחופשת פסח מגיע בדיוק בזמן כדי להתאושש, לאגור כוחות ולבלות זמן עם האנשים האהובים עלינו (על אף שמי שמגיעה מבית פולני יודעת שזמן משפחתי לא תמיד שווה ערך למנוחה ושלוות נפש...). למרות שפסח רחוק מלהיות החג האהוב עליי (הדת שלי היא פחמימות!), השנה הוא לגמרי מגיע בזמן. אחרי הטירוף של הלימודים והראיונות להתמחות, סוף סוף יש לי שבועיים חופשיים שבמהלכם אפשר לטוס לחו"ל, לבלות עם המשפחה והחברים, לסגור קצת פערים בלימודים ובעבודה והכי חשוב - לנוח וליהנות מקצת Me Time.

קריאה מאז ומעולם הייתה אחד מהתחביבים האהובים עליי - אני קוראת בערך מגיל ארבע, ועד גיל 12 כבר שאלתי מהספרייה העירונית כחמישה ספרים בשבוע. גמעתי ספרים כמו מים: הייתי קוראת לפני השינה, בהפסקות בבית הספר, בזמן האוכל - אבא שלי אוהב לספר כיצד תפס אותי פעם מבריחה ספר לאמבטיה, ומדפדפת בו בין השמפו למרכך... 

בשנים האחרונות התחביב קצת נזנח, בעיקר מאז שהתחלתי את התואר. לימודי משפטים מצריכים קריאת כמויות עצומות של טקסטים משמימים, כך שרוב הזמן לקרוא זה הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות כשאני חוזרת הביתה. בדיוק בגלל זה אני אוהבת את החגים, שמאפשרים לי אחת לכמה זמן להתנתק קצת מפסקי הדין ומהמאמרים באנגלית, להתכרבל במיטה ולקרוא ספר טוב (או שניים, או שלושה, או חמישה...). 

בסופ"ש האחרון סיימתי לקרוא את "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" של גייל פארנט (בתרגומה המצוין של שלי גרוס), ונזכרתי כמה כיף פשוט ליהנות מספר מענג. כמה שצחקתי ממנו! למרות שהספר נכתב בשנות ה-70, כל כך הרבה ממנו רלוונטי ונכון גם היום (במיוחד אם אתן מגיעות מבית פולני...). מדובר בעיניי במתנה נהדרת לחג, לעצמכן או לאישה שאתן אוהבות ורוצות לגרום לה לחייך. דוגמה מהפרק הראשון:
עובדה: הרבה בחורות לא יהודיות רוצות להתחתן עם בחור יהודי. האימהות שלהן מעודדות אותן לזה כי בחורים יהודים לא שותים ולא מסתובבים מחוץ לבית והם בעלים טובים. נשים יהודיות רוצות להתחתן עם גברים יהודים מאותן סיבות ממש, וגם בגלל שבעלים יהודיים מרשים לנשים שלהם להחזיק עוזרת.
אני יודעת שכשמישהי כמוני ממליצה על מתנות לחג בד"כ מדובר בבושם או מארז טיפוח, אבל באמת שהמתנה הכי טובה שהייתי רוצה לקבל לפסח הקרוב היא ערימת ספרים טובה וכוך שקט להתכרבל בו בזמן שאני מתענגת עליהם (טוב נו, גם בושם יהיה נחמד...).

ובכל זאת, כדי לא לחטוא למהות הבלוג אציין שאחת מהדרכים האהובות עליי לשדרוג חוויית הקריאה (וחלקכן יודעות שהיא גם השיטה האהובה עליי ללמידה למבחנים) הינה הדלקת נר ריחני. יש משהו מאוד מפנק ומרגיע בנר איכותי שדולק ברקע בזמן שאת שוקעת בספר מצוין, וכל עוד מזג האוויר נעים ולא חם מדי אני מנצלת את אוסף הנרות שלי עד תום... בתחום הזה ההמלצה שלי לא תפתיע אתכן כנראה, כי מעולם לא הסתרתי את אהבתי לנרות המצוינים של ספרינג. היחס בין המחיר לאיכות ומשך הבעירה שלהם הוגן מאוד בעיניי, ותמיד לקראת חגים הם מוציאים מהדורות מיוחדות ומרגשות אסתטית שגם יכולות להוות מתנה נפלאה לחג (אם אתן מתארחות, או סתם מחפשות תירוץ להתחדש בעצמכן...).

השנה ספרינג השיקו את הנר המקסים* שבתמונה, שלא רק שמגיע במיכל זהוב משגע אלא גם מצויד בפעמון זכוכית קלאסי שעוזר לשמור על ריחו המשכר לאורך זמן. על הניחוח המדהים White Flowers באמת שאין צורך להכביר במילים (מענג באופן אוניברסלי), אבל כיף שבד בבד מדובר גם בפריט דקורטיבי לכל דבר ועניין. שימו לב שבהזנת הקוד YANA20 (באדיבותה של יאנה פרוביז!) ניתן לקבל 20% הנחה על כל האתר של ספרינג.


ואם כבר במתנות לפסח עסקינן, לא חשבתן שאשכח אתכן - נכון? אני שמחה להעניק לאחת מכן במתנה את פלטת All Glowed Up של עפרה, שמכילה את מיטב ההיילייטרים של המותג: Beverly Hills בגודל מלא (10 גרם), Rodeo Drive, Blissful ו-Star Island בגודל מוקטן (4 גרם).

כל מה שעליכן לעשות הוא להגיב כאן על הפוסט (מוזמנות לספר לי על התוכניות שלכן לפסח, מה המתנה המושלמת לחג לדעתכן או כל דבר אחר) ולציין את כתובת המייל שלכן. ב-25 באפריל אצור קשר במייל עם הזוכה :)

חג שמח, תודה שקראתן!


*גילוי נאות: הנר של ספרינג התקבל לסקירה.

7.4.19

Dior Lip Glow: A Girl's Best Friend


יש מוצרים אייקוניים שכל חובבת ביוטי מכירה: פיקס + של מאק, פלטת הנייקד של אורבן דיקיי, עפרון גבות של אנסטסיה וכו' וכו'. עם השנים למדתי לסנן מוצרים "אייקוניים" שאולי נראים ממש טוב בפיד באינסטגרם, אבל קצת פחות מתאימים או נחוצים בשגרת האיפור והטיפוח שלי (ע"ע פודרות של שאנל, צלליות של נטשה דנונה והיילייטרים של בקה). זה לא שאני סגפנית איפור (אלוהים יודע כמה משכורות השארתי במאק לאורך השנים), אבל כשזה מגיע למותגי יוקרה אני נוטה לגישה קפדנית יחסית וכמעט אף פעם לא מתפתה לאריזות הנוצצות או להייפ, קל וחומר כשאיכות המוצר עצמו לא באמת תטלטל את עולמי.

ההקדמה הצדקנית הזו נועדה להסביר, למעשה, מדוע רק כעשור לאחר שנדבקתי בג'וק הביוטי צירפתי לאוסף שלי את ה-Lip Glow של דיור. לכאורה מדובר בתוספת אייקונית קלאסית לאוסף - הוא לא מצריך כישורים איפוריים מיוחדים; הוא אמור להתאים לכולן, ללא הבדלי דת, גזע ומין; והוא לחלוטין לא תלוי בטעם האישי של המתאפרת, בשונה משפתונים נוזליים או צלליות. ועדיין, איכשהו, לא הצלחתי למצוא להצדיק הוצאת יותר מ-30 דולר על ליפ באלם פנסי שמנסי. "אז מה אם הוא מלחח", חשבתי לעצמי - "יש הרבה באלמים מלחחים שעושים עבודה הרבה יותר טובה לשפתיים יבשות בחצי מחיר! אז מה אם הוא נותן קצת צבע, יש שפתונים פיגמנטיים בהרבה שלוקחים אותו בסיבוב, בחצי מחיר..."

ופתאום, בלי אזהרה, השפתיים שלי, שתמיד כל כך התגאיתי ביכולתן לשאת את השפתונים הנוזליים היבשים ביותר מבלי למצמץ, נשברו. ליטרלי. בשנה האחרונה אני מסתובבת ביניכן נבוכה ונכלמת, עם שפתיים בקועות וכואבות, ועצם המחשבה על לבישת שפתון (שבימים כתיקונם הייתה ממלאת אותי באושר) גורמת לי לרעוד. ואז ראיתי את האור!

נכון, הליפ גלואו של דיור לא מספק איכויות ליחוח כמו באלמים "הארד קור", סטייל ה-Reve de Miel של נוקס או קרם 8 השעות של אליזבת ארדן. ונכון, הגוון הוורדרד העדין שהוא מעניק לא מתקרב אפילו לעוצמת הפיגמנט של השפתונים של מאק או שיסיידו - אבל כאן גדולתו. מדובר במוצר שבמשיחה אחת נותן לך נוחות לשפתיים ונוחות לנשמה, שכן הוא מאפשר לך להקל על הכאב והיובש מבלי לוותר על היכולת להרגיש יפה. הצבע שלו, עדין ככל שיהיה, מחמיא בטירוף, והמרקם הלחותי רק מוסיף למראה העסיסי, הבריא והטבעי. 

האם זה מוצר חובה, שכל אחת צריכה לחסוך עבורו את מיטב מעותיה? לא. האם זה מוצר כיפי, שתענוג להחזיק בתיק ולשלוף באמצע היום, כשאת צריכה a little pick me up? בהחלט כן.

36 דולר ל-3.5 גרם | לרכישה מ-StrawberryNet


*גילוי נאות: קישורי אפילייט.

2.4.19

מוסף התרבות: גברים משוגעים


טיימינג זה בדרך כלל לא הקטע שלי. את משחקי הכס (אחת מהאובססיות הסדרות האהובות עליי בשנים האחרונות) ראיתי באיחור של ארבע שנים, רק בפתח עונתה החמישית - ואפילו את "חברים" לא ראיתי במלואה עד לשנה שעברה (איכשהו תמיד נתקעתי בעונה השביעית). אבל היי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא - לא?

"מד מן" (Mad Men) או "הגברים של שדרות מדיסון", כפי שכונתה בפי חלק, עלתה לשידור בשנת 2007. באותה שנה הייתי בת 12, כך שזה רק הגיוני שלא צפיתי בסדרה שעוסקת בעולם הפרסום של שנות ה-60, ומכילה 83% אלכוהול, נשים וסיגריות (בסדר זה). למרבה המזל, נטפליקס נכנס לחיי בשנה האחרונה - והביא עמו גישה קלה ונוחה לסדרות וסרטים שתמיד רציתי להשלים אבל לא הזדמן לי. 


אני זוכרת את היום שבו החלטתי להתחיל לראות מד מן - כבחורה שחיה את חייה מקומדיה רומנטית אחת לאחרת, זה לא תמיד פשוט להקדיש את זמני לתכנים "כבדים" יותר, שאשכרה דורשים ריכוז והשקעה נפשית. אם אהיה כנה לגמרי, זו גם הסיבה שהייתי צריכה כמה פרקים כדי להיסחף בשגעת - כבר מההתחלה חיבבתי מאוד את התלבושות, האווירה והרעיון שמאחורי הסדרה, אבל פשוט לא הצלחתי להתמסר לקונספט. כיאה לסדרה שמתרחשת בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היא רוויה בדינמיקה ביזארית בין המינים (וכן, אני מודעת לכך שזה נראה לי ביזארי רק בגלל ששפר מזלי להיוולד בשנות ה-90 הקסומות) ואנשים ששותים את עצמם לשוכרה באמצע יום עבודה. הצביטות בישבן, העישון במקומות סגורים וכמויות הג'ל בשיער הקשו עליי להתחבר לעלילה ולדמויות באופן מידי. אבל (וזה אבל גדול!) אין שמחה ממני על כך שלא ויתרתי, כי מד מן התגלתה כהפתעת השנה מבחינתי. בחודשים האחרונים גמעתי את הסדרה בשקיקה שדמתה רק לאופן שבו התמכרתי למשחקי הכס (שגם אותה, אם כבר פתחנו את הנושא, לא אהבתי בהתחלה - מה שמראה שאסור להתייאש אחרי שניים-שלושה פרקים!).

מוסר ההשכל: לפעמים תופעות טלוויזיוניות הן באמת תופעות טלוויזיוניות, ושוות את כל השבחים שהרעיפו עליהן.


אז מד מן. הסדרה עוקבת אחרי עלילותיה של חברת פרסום ניו יורקרית בשנות ה-60, עם כל הבלאגן והפוליטיקות שמביאים איתם קמפיינים לסיגריות או גרביונים. הדמות הראשית היא דון דרייפר, מנהל הקרייטיב של החברה, שאיכשהו מצליח להיות בו זמנית הדוש הגדול ביותר בעולם וגם מישהו שממש ממש תחזיקו ממנו, בגילומו הגאוני של ג'ון האם (האיש שעיניו מסוגלות לומר כל כך הרבה אפילו מבעד לעשן הסיגריות). יש לו את המשפחה האמריקנית המושלמת, וברוח התקופה - גם יותר מדי רומנים. רוב חייו נעים סביב העבודה, ובהתאם - סביב האנשים והנשים במשרד. חלקים גדולים בעלילה כרוכים בקמפיינים שונים שהחברה מטפלת בהם (ובתור בחורה שמתה על התחום, זה מרתק!), שדרכם משתקפת שרשרת המזון במשרד ומארג היחסים העדין בין הנפשות הפועלות. 


אחת מסגולותיה של מד מן (לצד הסינמטיות המטורפת שגורמת לכל פרק להיראות כמו חגיגה לעיניים) היא עיצוב הדמויות, שכן הן אנושיות באופן מכעיס כמעט - טועות המון, מעצבנות, אימפולסיביות וקוטריות. גם דמויות שממש תאהבו יכעיסו אתכן באופן שבו הן מתנהלות בסיטואציות מסוימות, אבל זה רק יהפוך את ההתפתחות שלהן במהלך הסדרה למספקת ומרגשת יותר (וגם אז, מבלי לחרוג למחוזות הקיטש). באופן טבעי החלק האהוב עליי בסדרה הוא הפיתוח של הדמויות הנשיות, שאיכשהו גם בנוף הבעייתי של שנות ה-60 מצליחות להתבלט כל אחת בדרכה שלה - החל במזכירה הקתולית בעלת המראה העכברוני שמתגלה ככישרון חבוי וכלה במנהלת המשרד היפיפייה שמצליחה לנהל חבורה של גברים ילדותיים מבלי שהאגו השברירי שלהם ישים לב. גם אם במבט ראשון הדמויות עשויות להיראות סטריאוטיפיות (עקרת הבית השטחית, האדמונית הלוהטת שמשתמשת במיניות שלה, איש העסקים הכריזמטי וכן הלאה), מהר מאוד הן מצליחות להפתיע ולחשוף מורכבות מרתקת שכמוה ניתן למצוא בדרך כלל רק בחיים האמיתיים.


אגב, כדי ליהנות בצורה מיוחדת מהסדרה אני ממליצה בחום לקרוא את הבלוג "זמן מד מן" של גדי להב. החל מהעונה החמישית הוא עשה ריקאפ לכל אחד מהפרקים, ומעבר לכך שכיף מאוד לקרוא אותו - הוא חושף המון רבדים חבויים בכל פרק, שבעיניי מעניקים לסדרה ערך מוסף ואפילו מכפילים את ההנאה ממנה. רפרנסים תרבותיים והיסטוריים שצעירונת כמוני לא תמיד תקלוט לבד, ניתוחים מרתקים של קווי העלילה בפרק וכיצד הם מתלכדים בין הדמויות - בעיניי מדובר בבונוס משובח לכל מי שצופה בעונות המאוחרות של הסדרה ורוצה להוציא ממנה כמה שיותר (פלוס, אם אתן מהאנשים שמתבלבלים בין דמויות או שוכחים פרטי רקע - מדובר ביופי של Cheat Sheet שיעזור לכן לעשות סדר במה שקרה או לא קרה בפרק). 

ובקיצור:
+ קפיצה מענגת לסיקסטיז, על כל הכרוך בכך; אל תופתעו אם ארון הבגדים שלכן יושפע מהצפייה.
+ שילוב נהדר בין תסריט כתוב היטב למשחק מעולה, ודמויות שיכנסו לכן עמוק ללב.
+ מומלץ בחום לחובבות המטא, כי הסדרה עשירה ברפרורים עצמיים ובהקבלות מענגות בין דמויות, עונות וסצינות.

7 עונות, זמין לצפייה בנטפליקס.     


    
Chicsa © . Design by FCD.